“הכל עובר בשלום!
אנחנו כבר בבית החדש. לולי נהדרת. מסתדרת היטב עם להיות סגורה בחדר
ונראית רגועה מאד.
אין לי מילים להודות לך ולמי שעזרו.
ההתייחסות שלכן ממש העניקה בטחון ותרמה פלאים להרגעה.
תודה רבה גילת”
כמה כיף לי לקבל מילים שכאלו.
אז מה בעצם קרה הפעם?
קצת שונה מבד”כ. בד”כ יש פניה, אני מעבירה לצוות שעושות תקשורת ומתרכזת בהוראה כי אני ממש מרגישה שזהו התפקיד שלי.
הפעם זה היה אחרת, משהו בפניה כיוון אותי לעשיה אחרת ואני מברכת על כך כי כולנו יצאנו נתרמים.
גילת פנתה אלי וסיפרה לי שהם לפני מעבר דירה, מעבר מבית פרטי לבית פרטי באיזור חדש נסיעה ארוכה מהישוב בו הם גרים, ויש איתם את לולי, חתולה בת 7 שנמצאת איתם מאז הייתה גורה, עברה כמה טראומות לפני שהגיעה אליהם והעניין הוא שמעבר לרגישויות שלה, גם אם היא חיה בבית היא ממש לא רגילה להיות סגורה בבית.
המעבר יצריך אותה להיות סגורה הרבה שעות בנסיעה ולאחר מכן להיות סגורה בחדר בבית החדש במשך כשבוע וזה מאוד הדאיג את גילת.
עם כל ההוצאות וכאב הראש של מעבר לא היה מקום לקורס והאמת גם לא לתשלום עבור ייעוץ.
העליתי רעיון: אולי נעשה עם לולי תרגול בקורס המלא?, ז”א שמשתתפות הקורס כחלק מהלימוד יתרגלו תקשורת עם לולי?
חשבתי לעצמי, אם לא יועיל לא יזיק, (אבל הייתה לי תחושה שזה יועיל לכולנו).
קיבלתי תמונה של לולי ואת סיפור המסגרת, זה היה בדיוק בשבוע שבו העברתי את השיעור על בעיות התנהגות. לא שללולי יש, אבל יש לה טראומות. העליתי את הרעיון לבנות בקורס.
הנחתי אותן איך להעביר את המידע ומה להעביר כדי להכין את לולי למעבר, להסביר את השלבים ולבדוק מה היא צריכה כדי להרגיש מוגנת בטוחה ובזכות בחירה.
יום אחרי השיעור קיבלתי את המייל הזה:
“בסוף הייתה אתמול תקשורת עם לולי?
היה פתאום קטע חמוד שלה: לפנות ערב נכנסנו כולנו הביתה והיא התחככה בכולנו ופיטפטה תוך כדי במיאואים דקיקים וסקרניים (בדרך כלל היא שקטה ומאופקת).
שאלתי אותה אם היא כבר מבינה שאנחנו עוברים לבית חדש (דמיינתי בתמונות את הבית והחצר החדשים). היא המשיכה לדבר. ניגשנו לכלוב, שכבר מחכה לה, והראיתי לה שהוא שלה. היא הציצה פנימה בלי חשש, פעמיים, אבל לא נכנסה, רק אמרה מיאו והמשיכה לענייניה הרגילים. הכל היה רגוע כזה.
אולי הודות לכן”?
במהלך השבוע קיבלתי את התקשורות שחלק ממשתתפות הקורס עשו עם לולי,
העברתי לגילת את המידע והרצונות של לולי. היו לי ולגילת כמה שיחות טלפון.
המעבר כמו שגילת כתבה למעלה עבר בשקט בנינוחות והבנה.
פניתי לגילת אחרי כמה שבועות לראות איך הולך ואלו היו מילותיה:
“לולי נהדרת. קצת קשה לה בלי מרחבים שרגילה אליהם ועם מגבלות חדשות, (לוגיסטיקה של מקום חדש) אז היא קצת עצבנית יותר, אבל נראה לי שבמשך הזמן נמצא את הסידור המדויק יותר.
היום אנחנו כאן 4 שבועות, אנחנו מרוצים מאד. וכל כך מרוצים שגם לולי מרוצה – תודה רבה ההזדמנות”.
תודה ללולי וגילת שהעשייה איתן פתחה פתח חדש, מאז בכל קורס מתאפשרת עבודה משותפת שכזו.
