אחרי שהבינה לאן היא הגיעה
“אני מאד רוצה לשתף אותך בתקשור שעשיתי כמה ימים לאחר הסדנה:
אז ….מספר ימים אחרי הסדנה,, הייתי במקום התנדבות שאני מתנדבת בו וצילמתי כל מיני בעלי חיים שרציתי לתקשר איתם. תוך כדי שאני מנקה ומאכילה וכו’.
לקראת סוף היום פגשתי כבשה שמאד מפחדת מבני אדם. כל פעם שמתקרבים לאזור שלה היא נמלטת בבהלה. היא דיי חדשה בחווה.
תוך כדי שאני עומדת לצלם נעמד לידי מתנדב שמתנדב אף הוא בחווה
והוא ככה בינו לבין עצמו ואולי גם אלי שואל –
“מעניין למה היא כל כך מפחדת?
מה עשו לה שהיא נרתעת כל כך?”
אולי הרביצו לה?
אולי היא ראתה את החברים שלו נלקחים?
חבל שאי אפשר לדבר איתה, ולשאול אותה”
איך שהוא אמר את זה הבנתי כי אין זה סתם שהוא בדיוק עומד לידי ושואל את כל השאלות האלה ובמיוחד את השאלה האחרונה.
החלטתי לצלם אותה, ולמחרת החלטתי לתקשר איתה.
לפי כל מה שלמדנו.
אני ראיתי שהיא הייתה בעדר, ראיתי מישהו תופס אותה בכח ומצמיד אותה אל הרצפה ואז משחרר אותה חזרה לעדר.
נראה שזה היה וטרינר או מטפל אבל היא ממש נבהלה. ומבחינתה בן אדם שמתקרב זה מבהיל.
אז הזמנתי אותה למרחב של התקשורת והיא הציצה בחשש, נתתי לה להריח את היד שלי ואת הראש שלי ולאט לאט היא התקרבה.
לבסוף היא נשכבה ונתנה לי ללטף אותה, הסברתי לה שהידיים בחווה שבה היא נמצאת הן ידיים טובות ומלטפות. הבטחתי לה שהן תמיד יהיו כאלה.
(אני יכולה להבטיח לה דבר כזה. הכרתי לה את המטפלים בחווה וסיפרתי לה כמה הם אוהבים אותה).
הודתי לה ונפרדנו לשלום
לא סיפרתי לאף אחד על זה.
היום שלחו סרטון בוואצאפ בקבוצה של המתנדבים שבו היא מתקרבת ומסכימה לאכול מיד של מתנדבת
הם כל כך התרגשו מזה שהם שיתפו את כל הקבוצה.
התרגשתי גם אני מאד”.
*התמונה צולמה ב”חוות החופש” בה אנו נפגשים לתרגל תקשורת עם דיירי החווה
אך הסיפור קרה במקום אחר
