מה בין אימון ותקשורת על חושית

דווקא מתוך הכנס “בין אדם לחיה”, הוא חלום אותו הגשמתי והפקתי, דווקא מתוך ההבנה שכולנו מדברים בשפה דומה ואפשר להתבלבל, ודווקא מתוך ההבנה שיש דומה ויש שונה, חשוב לי שנבין יותר את הדומה ואת השונה.
ראשית אומר שתקשורת טלפתית אינה סותרת אימון – להיפך, היא כלי נהדר ומאמנים רבים כבר רכשו אותו, או משתמשים בו כדרך הטבע. אני מאושרת על כל ידע שמגיע אלי מתחום האימון ומעניין אותי ללמוד על הדומה והשונה בתפיסות.
באילוף ואימון מלמדים את בעל החיים לעשות פעולה רצויה ולנהוג בדרך מסוימת, לחדול או להימנע מהתנהגות ספציפית או לסגל התנהגות ספציפית.
הרבה פעמים גם מלמדים את ההולכים על שתיים – אותנו – מה בעצם בעל החיים חושב, רוצה, צריך, אומר, ומדוע הוא מתנהג בצורה כזו או אחרת.
בתקשורת הטלפתית אנו מנהלים דיאלוג, שנמצא מעבר לגבולות ההתנהגות הפיזית. מתוך הדיאלוג הרבה פעמים נלמד מדוע בעל החיים מתנהג בצורה מסוימת, ותוך כדי אותו דיאלוג נמצא מענה אחר לצורך ובכך יתאפשר לבעל החיים לוותר על התנהגות מסוימת, למשל כזו שפוגעת בנו, בבעל החיים, או בסביבה.
בתקשורת הרבה פעמים נלמד מבעל החיים מה מפריע לו, מה חשוב לו, מה הוא היה רוצה.
באותה דרך בדיוק אנו נשתף את בעל החיים ברצונות, בצרכים ובמחשבות שלנו.
ההבדל הנוסף שבין תקשורת לבין אילוף ואימון – (שוב שילוב של השניים יביא הרבה פעמים תוצאות נהדרות) הוא שבתקשורת ניתן להכין את בעלי החיים למצבים עתידיים, בעוד שאימון ירגיל בעל חיים להתנהגות מתוך למידת גבולות וחזרתיות ולא מתוך העברת מידע והגעה להבנה.
גם דרך אימון וגם דרך תקשורת ניתן לפתור קונפליקטים, אי הבנות ומתוך כך גם בעיות. כל דרך עם היכולות שלה, כל דרך עם קצה גבול היכולת שלה, לנו, המגדלים את בעלי החיים, האחריות להבין את הדרכים ולבחור מה הדבר הנכון עבורנו ועבור בעל החיים.
אני חסידת השילוב.