התבקשתי לדבר עם חתול בשם אוליבר.
אוליבר חיי אצל זוג מבוגר עם ארבעת אחיו בבית רחב ידיים- החתולים אינם יכול לצאת לחצר, אך אל דאגה יש להם הרבה עניין בבית, במיוחד מול חלון רחב מאוד.
למה התבקשתי לדבר איתו?
יעל פנתה אלי כי לא לגמרי נח לה איתו. היא מאוד אוהבת אותו, אבל הוא סקרן ודברן ורוצה יותר מגע ותשומת לב משאר אחיו החתולים וזה לא תמיד נח להם.
אני ואוליבר התיישבנו לדבר.
אוליבר הגיע מלא התלהבות לפגישה, באמת בשונה מאחיו הוא יותר פעיל וסקרן, הוא אוהב את קרבת בני האדם.
אוליבר מודע לכך שהוא קצת יותר דברן, מבחינתו זה לא נובע מצורך מסוים או חוסר כל שהוא, ככה הוא, זה האופי שלו. הוא לומד המון מבני האדם ונהנה להיות לידם. הוא לא רואה בעיה עם ההתנהגות שלו.
למען האמת, יצא לי להיות בבית לא פעם, ההתנהגות שלו בהחלט לא קיצונית הוא פשוט יותר גורי מאחיו.
אז אוליבר אמר לי:
הם שמים לי כל מיני מחסומים כדי שלא אעלה על השיש או על שולחן האוכל. הוא הראה לי שבעבורו זה כמו עוד שלב במשחק המכשולים, וכמה הוא נהנה להתגבר על המכשולים.
אוליבר ממשיך, כשאני מצליח לעלות זה מרגיש שהם גאים בי על כך, על היכולת והחוכמה שלי. הם כמו מתמוגגים ואני שומע שהם מספרים עלי לאחרים. לי זה עושה ממש טוב.
אז אם הם כל כך מרוצים, למה הם בעצם לא מרוצים?
תכלס, הוא לגמרי צודק!
אוליבר לא סובל ולא מתנהג בצורה קיצונית. הסיבות להתנהגות שלו הן סקרנות ודרבון לא ממש מודע של בני הבית.
מה עושים?
אני נמנעת מעבודה על שינוי אופי, אלא עובדת יחד על פתרון הבעיות.
ביקשתי מאוליבר להפסיק לטפס על הדברים שבני הבית לא רוצים.
הראיתי לו את כל הדברים האחרים שעליהם הוא יכול לטפס.
ביקשתי שיהיה יותר קשוב מתי מתאים להם שידבר אליהם ומתי פחות.
הצעתי לו שימצא דרכים חכמות אחרות להרשים אותם.
אוליבר דווקא שמח.
ליעל, הצעתי להביא לו עוד משחקים (שביקש) ולבדוק מה היא אוהבת באותה התנהגות ומה לא.
הסברתי ליעל את העיקרון הפשוט: אם הם שמים מחסום וחושבים “איך אוליבר יצליח לטפס גם אותו”, זה בדיוק מה שהם משדרים לו וזה מה שהוא יעשה.
עבדנו יחד על מה תהיה התוצאה הרצויה.
לאחר מספר שבועות אוליבר הפסיק לגלות עניין בשולחן האוכל והשיש ועבר לאתגרים אחרים שפחות מפריעים לבני המשפחה.
