באחד התרגולים שעשינו פגשנו חוויה עוצמתית.
כמו כל תרגול אנחנו נאספים יחד ומאפשרים לענייני היום האתמול והמחר לזוז הצידה.
להיות רגע בכאן ועכשיו.
לאחר שהתקרקענו ואספנו את עצמנו, לשקט והקשבה
עברנו במרחב פינת החי כשכל אחד בוחר היכן לעצור, את מי לפגוש לתקשורת.
תוך כדי הליכה אחת המשתתפות הפנתה את תשומת ליבנו להתרחשות מוזרה
זה מה שנגלה לעיניינו-
עטלף קטן על האדמה ומולו עומד אמו (בעל כנף ענק) והאמו כמו תוקף אותו.
אנרגיה מאוד מתוחה.
בעלת פינת החי אספה את העטלף ושמה בחדר מוגן.
כל אחד מצא עם מי לעבוד
ואני, אני הייתי חייבת ללכת לדבר איתו
להקשיב, להסביר, אולי לעזור, אולי להרגיע…
התיישבתי לדבר איתו,
כשהתחברנו חוויתי מתיקות ורוך אין סופיים,
חוויתי את אהבתו למשפחתו, לחיי המשפחה – קהילה שלהם,
הרגשתי את הרכות והעדינות והתמלאתי הכרת תודה על ששיתף אותי
בגוון של עדינות, רוך, מערג משפחתי ותפיסת מרחב שלא חוויתי עד כה.
(עוד לא הייתי עטלף ולא דיברתי עדיין עם עטלף, ובטח שלא ספציפית איתו).
פניתי אליו ושאלתי לשלומו,
הוא היה רגוע מהמהלך עצמו שהתרחש לפני שהגענו
אך מאוד לא נינוח בתוך המבנה והקופסה שהיה בה.
הסברתי לו מה קרה מהרגע שאנו התערבנו
וכך הוא השיב לי:
מה אתם מתערבים
מה אתם יודעים
ובעבור מי באמת אתם עושים את מה שאתם עושים.
האם אתם קוראים לכך עזרה? הצלה? נתבקשתם?
הוא נתן לי לחוות את הקושי שבו הוא נמצא בתוך החדר, הקופסא, הפלסטיק האור,
התדרים. אי הבהירות והמתח שהוא שרוי בו במרחב הזה.
חוויתי, הקשבתי, הבנתי.
התחייבתי להעביר את המסר
העברתי לו את הבקשה שהייתה – לטפל בו ולבדוק אותו.
ביקשתי שיראה אם רוצה לשתף פעולה.
הוא לא שרד את הלילה, הוא לא היה שורד אותו גם בחוץ.
אבל את המסר הוא העביר – ואני העברתי אותו הלאה.
עזרה אפשר להציע,
הציעו והקשיבו, האם מי שאתם מציעים לו עזרה רוצה אותה ומבקש אותה.
זיכרו שאנחנו לא יודעים הכל אבל יודעים הכי טוב מה טוב לנו.
וכשכל העולם סביבנו נכנס למהלך,
ולא תמיד אנו יודעים מה נכון ומה לא
מה אמת, מה אמת עבורנו.
הזמינו את עצמכם להקשיב,
ראשית אליכם ואז לסובבים אתכם.
התשובות הרי תמיד נמצאות.
יש לך שאלה?
מזמינה אותך לעמוד שאלות ותשובות, אפשר גם לשלוח לי שאלה מכאן
