היום, בחיי הפרטיים הצורך להכניס את התקשורת למשבצות של האם מה קיבלתי נכון או לא הולך ומהתמוסס. התקשורת עם המזונבים שאיתי הפכה להיות פחות אירוע ויותר חלק משגרה.
אני מוצאת את התקשורת איתם הופכת להיות כמו צעיף שמלטף אותי וקורא לי להרגיש ופחות כמו מבנה שמבקש ממני לשבת בתוכו.
גם במועדון התרגול והתקשורת שלנו אני מוצאת שפשוט כיף לי לפגוש את בעל החיים דרך התקשורות, פחות לבוא עם תוצר ויותר ליהנות מהמפגש.
אני לא שוכחת –  המבנה והמשוב מאוד חשובים כדי לתחילת בבניית מערכת היחסים עם התקשורת הטלפתית, זה ממש עוזר לכל המערכת שלנו להתחבר אליה מחדש.
ואחרי שיש לנו מספיק אמון במערכת, בכך שהמידע מגיע ועובר, אז אפשר פשוט להיפגש.

האמת, ה”אחרי” מתייחס אל אלו שיש בהם ובהן רצון ללמוד את התקשורת הטלפתית, כן גם אני מבין אלו.
אבל לפעמים לא צריך, מי שרוצה לחוות את עומק הקשר עם בעלי החיים ברובד נוסף לפעמים זה כל מה שנדרש.

לשבת לצד הכלב כשהוא ישן ולהניח עליו יד, ללטף ממש לאט או לא ללטף כלל.
לתת לחתול להתיישב עליך ולהיות רגע בחיבור שמתרחש מעבר לחיבור הפיזי.
להרגיש את החיבור שמתקיים, להרגיש את האהבה שלו אליך להרגיש את האהבה שלך אליו.
לשהות שם רגע, לנשום לתוך זה. להסכים להתמסר לשבריר שניה לרגע הזה שהוא מעבר לזמן.

היופי בדבר הוא כמויות הנחת וההתרחבות שהרגע הקצר הזה מביא לנו ולבעלי החיים.
רגע קטן כזה אחת לכמה זמן יכול להביא כל כך הרבה טוב לנו, לבעלי החיים ולבית.
לפעמים בעיות נפתרות, לפעמים תשובות מגיעות.

תקשורת טלפתית היא הרבה מעבר ל-ללמוד איך לעשות אותה,
היא הרבה פעמים פשוט להיות בה.
שווה לנסות
אין הגבלת גיל, מומלץ גם לילדים.

שתהיה לכולנו שבת של שלום