מייל בשישי
אנחנו כאן ביחד עם המיל בשישי.
בהמשך למייל שכתבתי שבוע שעבר על התקשורת שבדיבור, היום על ההקשבה של בעלי החיים אלינו.
בתחתית המייל רציתי לשתף אותך בהופעה שהייתי בה אתמול
עיקרון החיים
בעבודתי, הן עבודת חיי היום יומית והן בעיסוקי שהוא לימוד תקשורת עם בעלי החיים חלק גדול הוא להיפתח, לתת מקום ולהתרחב.
להרחיב את הפרספקטיבה והתפיסות, להרחיב את הקשרים והחיבורים בתוכנו ומחוץ לנו.
התקשורת עם בעלי החיים לא פעם מרגישה כמו רעיון חדש, תפיסה חדשה, אבל בעצם הקשר העמוק בין אדם לחיה תמיד היה כאן.
בתרבויות העתיקות ראו ועשו באופן טבעי את מה שאנו לומדים היום.
המילה חיה – animal מקורה במילה הלטינית anima. פירוש המילה הזו הוא: עיקרון החיים, נשימה, אויר, נשמה, יצור חי.
בחיבור עם בעלי החיים דרך התקשורת הטלפתית אנחנו בעצם פותחים מקום למה שהיה שם תמיד, לא רק בתרבויות העתיקות אלא מה שמתקיים בינינו לבין בעלי החיים שלצידנו.
דרך התקשורת אנו פותחים מקום ותוקף לקשר שהוא מעבר ונותנים לו צורה, מילים ואף מרחיבים אותו.
שבוע שעבר דיברנו על איך לדבר אל בעלי החיים באופן מילולי ועל הערך בכך.
והיום, אגע ביכולת של בעלי החיים להבין אותנו.
בחרתי להביא (באישור) פיסקה מתוך הספר של פנלופי סמית שהיא חלוצה בתחום התקשורת טלפתית בין המינים:
מה הן מבינות?
“חיות מבינות מה שאתם אומרים להן או חושבים, כלומר אם תשומת הלב שלהן נתונה לכם והן רוצות להקשיב (כמו כל אחד אחר)”.
בואו נעצור על הרעיון של הרצון שלהן להקשיב:
“אם תשומת הלב שלהן נתונה לכם והן רוצות להקשיב”
מה זה אומר בעצם? אני מסתכלת על זה מכמה נקודות מבט.
נקודת המבט הראשונה היא
זכות הבחירה שלהן – האם הן מעוניינות להקשיב?
כשניכנס לתקשורת טלפתית ובכלל בתוך מערכת היחסים איתן נחזיק את האפשרות שיש להן זכות בחירה. אי אפשר לקחת אותה מהן אבל בהחלט אפשר להשפיע עליה.
הרבה מהרצון שלהן נובע מדרך ההתייחסות שלנו אליהן.
ופנלופי מרחיבה בספרה “ככל שתכבדו יותר את היכולת השכלית של החיות תדברו אליהן אגב שיחה, תכללו אותן בחייכם … תרבו לקבל תגובות נבונות וחמות. יצורים מכל הסוגים נוטים לפרוח כאשר מרעיפים עליהם חום והבנה.”
פגשתי בחיי לא מעט בעלי חיים ששיתפו אותי בחוכמתם, חוכמה שהייתה רבה מכפי שבני האדם שחיים איתם העריכו. רבים מהם בחרו שלא להשתמש באותה חוכמה בתוך מערכת היחסים כי השותפים שלהם (בני האנוש) לא רואים אותה. חלקם נאבקו בכח שבני האדם יראו את חוכמתם.
לא משנה באיזה דרך בחרו להגיב שתי הדרכים אינן הרמוניות ואינן מקדמות שיתוף פעולה.
אז למעשה יש לנו יכולת להשפיע על תשומת הלב שלהן, האחת היא להכיר במי שהם, לכלול אותם במעגל חיינו. דרך נוספת היא הפניית תשומת הלב.
נקודת המבט זו מתייחסת ליכולת ולדרך בה אנו מפנים את תשומת ליבם אלינו כשנרצה לדבר איתם.
לאחר שביססנו מערכת של אמון בתפיסתם ויכולתם, בעומק שהם מחזיקים בתוכם, ביכולת שלנו ושלהם להיות בקשר טלפתי. לאחר שפיתחנו את הרצון שלהם להיות בקשב הדדי.
אז כשארצה לעשות תקשורת עם בעל החיים נפנה את תשומת ליבו לכך.
בדיוק כמו עם בני שיחי האנושיים, אצלנו בבית למשל מחכים עד שיניחו את הנייד, כי איך אפשר לשמוע אם לא מקשיבים?
להקשיב או לא להקשיב
גם בעלי החיים יכולים שלא להקשיב מסיבות שונות:
כמו שאמרנו, הם יכולים לא להקשיב פשוט מכיוון שלא התייחסנו אליהם ככאלו שבאמת יכולים להקשיב ולהבין. אבל יש להם סיבות נוספות.
למשל, הם יכולים להיות עסוקים או בגלל שיש להם דברים דחופים יותר לדבר עליהם.
גם בביתי אני יכולה להיכנס לשיחה עם אחד מבעלי החיים ולהבין שהוא לא פנוי אליה בכלל כי יש לו דבר גדול יותר שמטריד אותו. למדתי שהרבה פעמים כשאני באה לתקן משהו מתוך חוסר קשב, לבעל החיים יהיה קשה יותר לשתף איתי פעולה.
…כן, לא שונה בהרבה מכל מערכת יחסים 🙂
אז מה אני עושה
כשאני רוצה להיכנס לתקשורת עם בעלי החיים אני מפנה את תשומת הלב שלהם לכך.
תקשורת סביב נושאים חשובים היא לא “על הדרך” (בשונה לתקשורת יומיומית).
תקשורת עמוקה מבקשת ממני להיות בקשב עמוק, וגם את בעל החיים, לכן אבקש ממנו וממני להיות פנויים.
לפעמים נצטרך לעבור דרך נושאים שחשובים לבעל החיים, יותר ממה שאני מביאה לשיחה. כבר קרה לי שהייתי צריכה ל”להזיז” פגישה כי בעל החיים לא היה פנוי.
לרוב – אם מערכת היחסים והאמון ההדדי נוכחים ונינוחים בעל החיים יבוא בלב חפץ לתקשורת, וישתף אותנו בחוכמתו, תפיסתו וברגשותיו.
שתהיה לכולנו שבת של שלום
בין אופטימיות לתקווה
אתמול הייתי בהופעה של איה כורם וקשה לי שלא לשתף אותך.
לא הכרתי את איה כורם כאומנית, את לאונרד כהן הכרתי כמעט בעל פה.
ההופעה הייתה שירי לאונרד כהן בתרגום שלה או לפי שפתה: פרשנות אישית, נשית ומקומית לשירי לאונרד כהן.
במילה אחת – וואוו. בכמה מילים: היה מרגש, מעצים, משחרר ומעורר מחשבות ורגשות.
ההגשה של השירים: הקול של איה, המילים של השירים ומילותיה של איה בין לבין, הגיטרה ושתי הזמרות שלצידה היא מתנה מוקפדת עטופה ברגש ומקצועיות. (אופס אני נשמעת כמו מבקרת הופעות).
לאורך ההופעה בעדינות אך עקביות הלב שלי נפתח והתרכך, סכר הדמעות ירד מפלס ואפשר לים הדמעות שבתוכי לזלוג ברכות, חופשיות וטבעיות.
היו אנשים שלא עמדו בחלק מהביצועים ופשוט יצאו החוצה להתייפח וחזרו.
המילים, ההקשרים והחיבורים שאיה שיתפה אפשרו לנו להיות אנחנו, מחוברים ללב, ולרגשות.
זו לא הייתה הופעה עצובה, זו הייתה הופעה חזקה ועוצמתית, שחיבקה את כולנו ואפשרה לנו להיות בטוחים לתת ביטוי לרגשות שבתוכנו.
אני לא בדיוק יודעת על מה בכיתי שם אבל היה לי טוב לבכות את הדמעות הללו.
יצאתי עם יותר אויר בריאות, ניקיון בחדרי הלב וחוברת של מילות השירים.
הנה כתבה על שיר אחד מהמופע
מברכת ומתפללת לימים טובים
מוריה בן דרור
הצטרפות לקבוצת הווצאפ השקטה – שפה אחת בשישי
מכאן https://chat.whatsapp.com/JtjPMFyeSVH13qpp0xY018
