מייל בשישי

אנחנו כאן ביחד דרך הווצאפ עם המיל השבועי
תודה לכל מי שכתבו לי ושיתפו אותי, אחרי המייל הקודם. המילים שהגיעו אלי מילאו את ליבי הודיה, שמחה, כאב ותקווה.
שבוע שעבר כתבתי על נקודת המבט והפרספקטיבה שמשפיעים עלינו, היום נמשיך משם 😊

פרספקטיבה

ביום שישי, כמה דקות אחרי שעשיתי send  למייל, התיישבתי לפגישת זום עם יעל לתכנן את השנה הקרובה במועדון של שפה אחת. תוך כדי התקשר הילד לעדכן “מאמו – אני לא אהיה זמין”…
שזה בעצם אומר שהוא יוצא לפעילות שאסור לי לדעת עליה כלום. בהתחלה
הוא היה אומר “אני נכנס” וכשחזר היה מעדכן “יצאתי”. אבל משום מה עם עזה הריטואל הסתבך לנו ופתאום אני יוצא היה אני יוצא לעזה… אז חזרנו ל – אני לא אהיה זמין…
וחשבתי לעצמי כמה זה מוזר לחיות בשגרה כזו. כמה מתח נאגר בגוף, כמה משקלים יושבים על הלב. כמה הדעת מוסחת.
והזכרתי לעצמי שהמציאות הזו גם עוזרת לי לייצר ריטואל ותזכורת: לנשום, לפרוש הגנה עליו ולא רק, להתפלל ולראות מציאות מיטיבה, עבורו, עבורי ולא רק.  

במוצאי שבת כשעדכנו את כולנו שבעוד כך וכך שעות יגיעו כך וכך איומים מהאוויר, אני הייתי שקטה יחסית, פשוט חצי שעה לפני זה קיבלתי את הטלפון המשחרר – “היי מאמו – מה שלומך?”
וזה מחזיר אותי לפרספקטיבה…

יומיים מאוחר יותר במועדון נשאלה השאלה לגבי אותו לילה – איך הוא השפיע על בעלי החיים, עלתה סברה שבסוף היום זה תלוי באנשים איתם הם חיים:
זאת אומרת – אנשים מתוחים ישפיעו על תגובת הכלב ואנשים שלא מתוחים גם הם ישפיעו על תגובת הכלב (או החתול).
אני מסכימה ולא מסכימה.

מושפעים או לא מושפעים

נתחיל מהפשוט- בעלי החיים שאיתנו מאוד מושפעים מאיתנו – מאוד.
אבל – וזה אבל חשוב יש להם את האישיות שלהם, את התגובות שהן לגמרי שלהם.
ויש את הדברים שנמצאים בין לבין כמו למשל כמה המיכל שלהם יכול להכיל לפני שהוא עולה על גדותיו במובן של עוצמה ושל זמן.

אני אסביר אתחיל מדוגמא:
אז כמו שאמרתי, הייתי די רגועה כשהודיעו לנו על ההתקפה מאירן, ישבנו בסלון וב 12 בלילה חיפשנו סרט באורך מתאים כדי שלא יקטע לנו כשההתקפה תגיע.
התמקמנו והתחלנו לצפות – באמת היה סרט טוב אבל שלושתנו נרדמנו… ישנו לנו שקטים ושלווים בסלון עד שבום חזק מאוד הרעיש והרעיד את כל הבית – העיר אותנו.
ג’יפסי כבר היה בנביחות רמות כלפי התקרה הכוללות ריצות מכאן לשם – מופע שאנו רגילים לראות כתגובה לבומים
(כל כך מוזר שסיגלנו לנו את המילה הנחמדה הזו – בומים לפיצוצים, יירוטים, הפגזות נפילות ומה שבינהם – בומים).
האם גיפסי הדהד את המתח שלנו? כן ולא.

מתי כן, מתי לא ואיך זה מסתבך

למה לא?
כי ברגע הספציפי הזה לא היינו מתוחים, היינו מאוד ישנים.
כי ג’יפסי מתוח מרעשים באופן כללי עוד לפני המלחמה.
כי בומים הם לא דבר שמותח אותנו בבית לעומת “מאמו אני לא אהיה זמין”.
שזה מעביר אותנו לאגף ה – למה כן
אז למה כן?
כי אנחנו יותר מתוחים מהרגיל. החיים שלנו השתנו: דאגה שלא הייתה, צער, עצב, כאב שלא היו כאן קודם, כי הסביבה שלנו שהשתנתה: ראשית ברמת האירועים החיצוניים יש הרבה בומים הרבה מטוסים ושנית ברמה השגרה היומיומית ולמרות שאני מאוד משתדלת להקפיד – השגרה שלנו השתנתה ואני לא תמיד מצליחה לעשות עם ג’יפסי את כל הדברים שהוא רגיל אליהם.
הבטחתי שזה מסתבך
לא תמיד אפשר לפרום ולהגיע לבהירות מלאה מה הגורם הישיר למה, אבל יש כמה הבנות בסיסיות (ולא תמיד חייבת להיות בהירות מלאה) אסביר:
אם אני או יושבי הבית יותר מתוחים, יש סיכוי סביר שזה מעלה את המתח של ג’יפסי. אז כשהמתח שלו עולה היכולת שלו להפעיל בחירה חופשית במצבים כמו בומים פחותה (אם אהיה מדויקת עד כדי אפסית).
עם זאת  ג’יפסי תמיד הגיב חזק לרעשים – ביחוד כאלו שבאים מלמעלה… אחת האהבות של אפי החתול היא לקפוץ מהעץ הגדול על הפרגולה ברעש אדיר שמוציא את ג’יפסי משלוותו…
אבל רגע…  לג’יפסי מעולם לא הייתה שלווה, הכלב ערני ובאנרגיה גבוהה מעצם היותו.  גם בימים כתיקונם מרכז העשייה שלי איתו היא קודם כל לאפשר לו ולייצר עבורו רגעים של רגיעה שאינשאללה יאפשרו לו ולי יומיום רגוע יותר.

אז איך יוצאים מהתסבוכת

נבין שזה גם וגם 

נבין שזה לא תמיד בהיר כמו סיבה ותוצאה: אם אני מתוחה מבומים אז הוא יהיה מתוח מבומים:

למשל אחד החתולים שאצלי חלה… אני יכולה לחשוב שזה האוכל שהחלפתי, או כל דבר אחר, אבל בגלל מבנה האישיות שלו אני יודעת שכל הסיפור הזה קצת ארוך לו מידי, וביחד עם ההתנהלות של ג’יפסי זה קצת יותר מדי אז הוא שוקע… ואני נקראת לחזק אותו אם ברפואה ואם באהבה ואם בשגרה מיטיבה יותר.  למשל  לחסוך לו כמה שעות ג’יפסי ביום ולצאת איתו לטיולים שהוא מאוד אוהב, כן… החתול אוהב לצאת לטיולים.
נבין שאם אני מתוחה ממשהו אחד  וג’יפסי מאוד ערני אלי ולמתח שלי אז זה יעלה את רמת המתח שלו, כך שמה שמתח אותו לפני ימתח אותו יותר עכשיו יותר מבעבר. (בעודי כותבת, הבית שקט, ג’יפסי נח לצידי, ומשאית עברה במרחק רב הוא זינק… זה הוא בימים רגילים וזה הוא בעוצמה גבוהה יותר בימים מתוחים).
נבין שזה לגיטימי להגיב למציאות, כל אחת ואחד על פי דרכם. 
יש מפונים שבעלי החיים עברו את המעבר בקלות ויש כאלו שלא, יש בעלי חיים שמגיבים למתח בארץ ויש כאלו שלא, יש מי שהדי הלחימה מקשים עליו מאוד ויש כאלו שלא. יש מי שחי חיי שיגרה רגועה אבל האנרגיה שבחוץ משפיעה על החיות שאיתו. 
ונדע שזה בסדר אם לא ברור לנו בדיוק מה הסיבה ומה התוצאה – עצם זה שאנו רואים מה עובר עליהם זה המון. (ואם לא עובר עליהם עוד יותר טוב).

ומה עם מבנה האישיות של בעל החיים

אז אולי הכי קל להבין זאת כך:
יש את המבנה האישיותי של בעל החיים, מבנה אישיותי שהיה כאן גם לפני המלחמה והוא מלווה אותם. אפשר לעבוד עם המבנה, להרחיב גבולות ואפשרויות אבל מבנה האישיות תמיד שם.
 אם נכיר את המבנה הזה נוכל יותר בקלות לדעת מה מידת השפעה שלנו או של התנאים שהשתנו עליו.
למשל יש איתי 3 חתולים, הבומים והמטוסים כמעט ולא מזיזים להם, לאחד  מהם גם המתחים שלנו כמעט לא מפריעים, לשני קצת ולשלישי המתח שלנו ממש לא משפיע עליו אבל המתח של ג’יפסי מפריע לו מאוד!

ומה עוד? או אולי סיכום

חמלה:

נזמין חמלה כלפי עצמנו וכלפי בעלי החיים, 
אני בחמלה כלפי עצמי שאני לא מצליחה לשמור על שגרה עבור ג’יפסי אבל ממשיכה להשתדל. 
אני מקפידה לפחות פעם ביום לראות את הקושי של ג’יפסי בעינים  טובות (גם אם לפעמים הוא מטריף אותי).
אני מזכירה לעצמי שלא הכל בגללי או שייך אלי ויש לו את הדרכים שלו, אני משתדלת לעזור אבל זה לא רק שלי – זה גם וגם.
פעם ביום
לפחות פעם ביום אני פוגשת את החיות שאיתי מלב אל לב
לא כדי לפתור בעיות או לשנות מציאות או לעשות תקשורת אלא כדי להיפגש.
בד”כ זה קורה לי בלילה, שאני אומרת להם שאני אוהבת אותם יותר נכון אני מרגישה את האהבה שלי אליהם ומשתפת אותם בהרגשה הזו, ואז אני מרגישה בתוכי את התודה ומעבירה להם אותה ומוסיפה  תודה על מה שהם מביאים לחיי, שלי למשל מביאים הרבה שמחה והמון צחוק לחיינו. (אני עושה את זה פחות מדקה עם כל אחד מהם בנפרד).
אני לא מנסה לתקן את העולם שלהם ברגע הזה אלא יותר להיות איתם ברגע נקי, זה הכל.
אני פותחת את הלב ופשוט איתם.
קלוד הקטן שבוחר לחיות כרגע רוב הזמן מחוץ לבית, בלילה אני מתעוררת וקוראת לו בלב – אומרת לו שכולם ישנים ואני מתגעגעת אליו וחושבת שיהיה לו נעים לישון בבית והוא מגיע.
אני יודעת שהרגע הקטנטן והצנוע הזה, הרגע הזה שלי עם כל אחד מהם בשקט  – פעם ביום – עושה הרבה בשביל השקט של כולנו.
מזמינה אותך לנסות ולראות מה זה עושה לך ולבעלי החיים וכמובן אשמח לקרוא.

מברכת אותנו שבחג הזה נדע חירות

חירות בתוכנו 

חירות בסביבתנו 

חירות לחטופינו

מוריה בן דרור

בין אופטימיות לתקווה

אתמול הייתי בתל אביב בעצרת אחדות מרגשת.

זוגות זוגות של דוברים בעלי דעות מנוגדות עלו ודיברו בלב פתוח אחד עם השני ואיתנו.
מי שרוצה לינק להקלטת העצרת אשמח לשלוח 

אני מצרפת את הזמנתו של הרב לאו שנשא דברים לתפילה בליל הסדר:

הצטרפות לקבוצת הווצאפ השקטה – שפה אחת בשישי
מכאן  https://chat.whatsapp.com/JtjPMFyeSVH13qpp0xY018

בא לך להירשם לעדכונים?

אני שולחת מייל רק פעם בשבוע - ביום שישי

שפה אחת - המרכז לתקשורת עם בעלי חיים

אשמח לחזור אליך

אשמח לחזור אליך

זה המייל שלי:  Moriah@safa-ahat.com

זה הנייד שלי:  050-7518181

אפשר גם לשלוח לי הודעה

*לפעמים צריך ללחוץ פעמיים על הכפתור כי הוא בודק אם המייל שהזנת תקין

דילוג לתוכן