שפה עתיקה שאנחנו מתעוררים אליה מחדש

אזהרת מסע

השבוע פגשתי שוב את ההתראה ברכב: “Driving Alert: Please take a break”
מישהו או מישהי כאן קיבלו פעם אזהרה כזו?
בפעם הראשונה שזה קרה, לפני כשבועיים, לא כל כך הבנתי מה הרכב רוצה ממני.
קצת נלחצתי, אבל כבר הייתי קרובה לבית, אז המשכתי לנסוע.
שלשום, זה קרה שוב…
לא יודעת מה גרם לי להבין – אבל הבנתי – אני נוהגת כבר שלוש שעות רצוף.
הרכב אותת לי שהגיע הזמן לעצור.
לאן אני נוסעת כל כך הרבה?
כמו שכבר כתבתי – למשפחות בעוטף, ושלשום חזרתי הביתה אחרי מסע פרידות מהמשפחות שליוויתי בחצי השנה האחרונה.
הן גרות בעוטף עזה ואני, בצפון.
שוב, לא יודעת מה גרם לי להבין – אבל בפעם האחרונה שאני עושה נסיעה כזו, הבנתי כמה הדרך הזו מדויקת לי – אני נוסעת אליהן, אל המשפחות, במובן הכי עמוק של לעשות את הדרך כדי להגיע.
ובחזור, השעות של הדרך שמביאות אותי חזרה הביתה.

נוסעים במכונית הישנה

בין לבין, כשהמסלול שתיארתי קורה בתוכי אבל לא דורש אותי או את נוכחותי המלאה, יש לי זמן לחשוב כמעט על הכול.
מצאתי שלמרות שכביכול יש המון זמן לשיחות טלפון למעט ישיבות צוות של הפרויקט הנסיעות האלו מאוד שקטות…
ובין מחשבותי, אני חושבת המון על מועדון הספר של פנלופי סמית’ ועל ההזדמנות לחזור ולקרוא אותו שוב אבל הפעם ביחד.
להיות כנה 1
כשקראתי את הספר בפעם הראשונה, לא התחברתי. לא הייתה לי סבלנות והרגשתי שהוא נאיבי מדי עבורי. אז זה הרגיש כמעט רחוק, למרות שאמרנו את אותו הדבר רק בדרך אחרת.
הייתי כולי במוד של “להביא את התקשורת” לישראל, להביא מסרים ברורים, והנאיביות של הספר הרגישה לי אז כמו לחש. בשלב בו אני הייתי צריכה לצאת מהלחש שלי ולהגיד דברים בקול רם.
כמה שנים אחרי, קצת כמו משימה שצריך לעשות, לקחתי על עצמי לקרוא את הספר שוב, ונשבתי בקסם. או אולי נכון יותר – בקסמה של פנלופי. ומאז משפטים מהספר מטיילים לי בראש גם בנסיעות ארוכות וגם לאורך החיים עצמם.

animal – עיקרון החיים

בזמן הנהיגה עלה בי אחד המשפטים הכל כך פשוטים וכל כך עמוקים בו זמנית, הוא נמצא ממש בתחילת הספר:
“המילה animal (חיה) מקורה במילה הלטינית anima שפירושה עיקרון החיים, נשימה, אוויר, נשמה, יצור חי.”
חשבתי כמה עושר ועומק יש במילה הזו, שמצליחה להכיל את כל מה שבעלי החיים מביאים לעולם – את עצם החיים עצמם.
בעלי החיים לא רק חיים לצדנו; הם נושאים בתוכם את עקרון החיים, את הכוח שמחבר בין נשימה, נשמה והבריאה כולה.
היכולת שלנו להחזיק את ההבנה הזו של משמעות השם היא הזמנה לראות את בעלי החיים כפי שהם באמת – כשותפים, וכשיקוף של עקרון החיים גם בנו.

הן – אנחנו – ומה שבינינו

פנלופי ממשיכה בהקדמה ומשתפת בנקודת המבט שלה:
“במקום לחשוב על חיות ועל אנשים כעל ‘הן’ ו’אנחנו’, אני רואה את כל צורות החיים שעל פני כדור הארץ… כשלם סימביוטי.“
פעם, מזמן, לא הייתה הפרדה כזו של הם ואנחנו.
המחשבה שאנחנו נפרדים מהן – היא מחשבה והתנהלות חדשה על פני כדור הארץ.
פעם, היה ברור לכולנו שאנחנו חלק ממארג אחד, פועלים יחד בשותפות עמוקה.
בעולם המודרני, השותפות הזו נראית לפעמים כמעט דמיונית, אבל מי שמתנסה בתקשורת עם בעלי חיים יודע שהקשר הזה חי בתוכנו. הוא שם, מחכה שנפתח אליו.
החיות פתוחות אליו ומקיימות אותו גם אם אנחנו משתפים פעולה ומצטרפים וגם אם לא.
הספר של פנלופי מחדד את ההבנה שתקשורת עם בעלי החיים היא לא שפה חדשה שאנחנו לומדים – אלא שפה עתיקה שאנחנו מתעוררים אליה מחדש.
המשכתי לנדוד עם המחשבות על השפה הזו ומה היא מביאה לנו מול מה שמתקים בעולמנו.

להיות כנה 2

המחשבות שלי נדדו התלבטו על החיים שלנו בזמן האחרון (“יכול להיות יותר טוב יכול לבוא אסון”) ועל תקשורת, אני מכירה בעל פה את כל היתרונות של התקשורת עם בעלי החיים, אני פוגשת אותם יום יום, עם חיות הבית, חיות הבר וחיות המשק.
אבל בתוך הנסיעות הארוכות האלו, בתוך המציאות של חיינו שאלתי את עצמי האם יש לזה מקום.
ושוב, אני מכירה בעל פה את היתרונות של התקשורת עם בעלי החיים, אבל זו הייתה שאלה עמוקה ועדינה סביב המקום שלי והמקום שלה בתוכי.
ברור לי שכנראה (בלי הכנראה) לא נפתור את כל בעיות העולם דרך תקשורת, אבל איתה ובעזרתה
כן נוכל נקדם בתוכנו את החיבור,
ואולי גם ננקה מתוכנו קצת תדר מלחמה,
ואולי נתחבר קצת יותר לתדר של ביחד,
גם אם לרגע קט או לשבריר שניה או להבנה קטנטנה.
והההשפעה של זה בעינים שלי היא עצומה, כן גם על מלחמה…
לתוך המחשבות האלו נכנס הצלצול
שהדליק את ההתראה שקרא לי לעצור ולעשות הפסקה…
עצרתי את המחשבות והתקשרתי לבת שלי שתלווה אותי בשיחה בקילומטרים האחרונים של הנסיעה הזו, האחרונה.
אומנם הייתה לי עוד דרך, אבל אני – כבר הגעתי הביתה.
וכשהגעתי התיישבתי לכתוב את הפוסט הזה של שפה אחת בשישי – עם ההזמנה להצטרף אלי לקרוא יחד את הספר העדין והכנה של פנלופי סמית’.
כאן אפשר להירשם.

שתהיה לכולנו שבת של שלום
מברכת ומתפללת לימים טובים
מוריה בן דרור

אני שולחת את הפוסט הזה כל יום שישי בקבוצת ווצאפ שקטה
הצטרפות לקבוצת הווצאפ השקטה – “שפה אחת בשישי” מכאן  
אפשר כמובן להעביר את הקישור לפוסט או לקבוצה