איך את עושה את קשורת הטלפתית עם החיות שבבית?
את מדברת איתם במילים או במחשבות שלך?
גם וגם.
בהתחלה
כאשר שרק נחשפתי לתקשורת הטלפתית הייתי עושה אותה רק באירועים מיוחדים. ז”א כאשר רציתי להעביר מידע ספציפי לבעלי החיים כמו נסיעה לווטרינר, שינוי המגורים, שיתוף פעולה בנוגע לטיפול כזה או אחר ועוד. או כאשר רציתי לקבל מידע בנוגע להתנהגות ספציפית או למשהו מסוים.
עם הזמן התחלתי לשלב את התקשורת הטלפתית בחיי היומיום, ז”א לא רק כשצריך או חייבים, לא רק כשיש עניין, אלא כחלק מההתנהלות שלי איתם, בהתחלה היה לי קצת קשה המעבר בין מרחב של שקט ועיניים עצומות וכתיבה לבין לעשות את התקשורת תוך כדי טיול, ישיבה בחצר או מול הטלוויזיה, משהו בזה היה לי לא טבעי.
אז למדתי לעשות זאת “תוך כדי תנועה” ואז גם הוספתי את הדיבור, ז”א לעשות תקשורת בטלפתית ולדבר אליהם. הדיבור הזה שאני מצרפת לתקשורת הוא דיבור שונה מהדרך ההרגלית של לדבר עם בעלי חיים.
כשאני “עושה תקשורת בקול” אני בעצם מצרפת את הקול לתקשורת הטלפתית שאני עושה וזה יותר דומה לדיבור שיוצא מחיבור הלב.
מילים של אהבה
זה לא אומר שהכל שם רק מילים של אהבה, אבל הדיבור מצטרף למידע שעובר דרך ערוצי הלב. בהתחלה זה היה לי מוזר, אבל זה לימד אותי המון!
למדתי מתי אני מדברת מהלב ומצרפת את מילותי אל התמונה הרצויה, ומתי אני מדברת מהשכל ומשתמשת במשפטים שבעלי החיים לא מצליחים להבין.
היום את רוב התקשורת היומיומית אני מקיימת כתקשורת טלפתית ומצרפת אליה את הדיבור – מדברת איתם בקול.
כאשר אני רוצה לעשות איתם תקשורת עמוקה שהיא מחוץ ליומיום, על נושאים נקודתיים וחשובים כמו מעבר דירה, ונושאים שהם לא יומיומיים אני אקיים תקשורת טלפתית קלאסית (אם אפשר לקרוא לזה כך).
בהתחלה 2
שרק נתחיל ללמוד תקשורת טלפתית ונרצה לתרגל את ערוץ התקשורת, נייחד זמן ומרחב בהם נעשה את התקשורת עם בעל החיים בצורה הטלפתית “הקלאסית” ז”א ללא דיבור בקול, זה יקל עלינו לזהות את הנתיב בו מגיע אלינו המידע ואת הנתיב בו אנו מעבירים מידע.
לאחר שהנתיב יתבסס דיו נוכל לשלב את התקשורת עם חיי היומיום גם בהקשר של “נושאי שיחה” וגם בשילוב שלה עם הרובד היומיומי של הדיבור – דיבור בקול.
הרבה פעמים שלב זה של דיבור בקול מלמד אותנו רבות על צורת החשיבה שלנו ועוזר לנו לשנות אותה במידה ויש צורך.
