גבולות, סקרנות ולמידה עם חיות הבר

דו-קיום: ארבע נקודות למחשבה

במרחב השאלות-תשובות שאני פותחת מדי שבוע לקהילה, עלתה שאלה מעניינת בנוגע לחיות הבר שמתקרבות אל מרחבי החיים שלנו בתעוזה שלא הכרנו בעבר, ולעיתים אף גורמות לנזקים.
מהחזירים בצפון, דרך השועלים, התנים, הצבועים והזאבים הפזורים ברחבי הארץ, ועד לפראים בדרום – החיים במרחבים משותפים מביאים איתם מפגשים מרגשים וגם לא מעט אתגרים.

המפגש הזה מעורר בנו מגוון רגשות. מצד אחד, יש תחושת התרגשות; חלקנו מתפעלים – איזה קסם לראות טבע כל כך קרוב. מצד שני, עולות תחושות של פליאה, פחד ואף דאגה לסכנות אפשריות.
בתשובה לשאלה התמקדתי בארבעה היבטים חשובים שיכולים לשמש כעוגן להתמודדות עם המציאות הזו:
הכרה, גבול, סקרנות ולמידה הדדית.
אלו למעשה היבטים שונים במכלול הגדול של דו-קיום.

הכרה: לראות את האחר, באמת

דו-קיום מתחיל בהכרה. כשאומרים “הכרה” במובן של דו-קיום, מדובר ביותר מאשר לדעת שזה אריה והוא אוכל בשר. מדובר במבט עמוק יותר, שמכיר בחיות כחלק מהמארג של החיים בכדור הארץ, עם צרכים משלהן, תפקיד ייחודי ומקום במערכת האקולוגית.
הכרה אמיתית היא להבין את הייחודיות שלהן כפרטים וכמין – את מה שהן מביאות לעולם ואת מה שהן זקוקות לו. זהו צעד ראשון, חיוני, כדי ליצור מערכת יחסים שמבוססת על כבוד הדדי.

גבול: לאזן בין קרבה להגנה

אחרי ההכרה, מגיע הצורך בגבולות ברורים. כמו כל מערכת יחסים טובה, גם בדו-קיום עם חיות הבר נדרשים גבולות שמאפשרים חיים בטוחים ונעימים לשני הצדדים.
גבולות לא נועדו להפריד, אלא לתחום מחדש את המרחבים בצורה מכבדת.
דו-קיום אינו טשטוש גבולות, אלא יצירתם בצורה מכבדת וברורה. הוא מתחיל בהבנה עמוקה של המקום שבו מסתיים המרחב שלנו ומתחיל זה של החיות. מתוך הכרה בכבוד הדדי, אנחנו יכולים להציב גבולות בצורה שמאפשרת חיים משותפים.
חיות הבר, מטבען, אינן מכירות בגבולות הטריטוריה שלנו – האחריות להבהיר אותם היא עלינו.
שבטים שחיים לצד טורפים גדולים מלמדים אותנו שאפשר להגיע להסכמות לא באמצעות ניירת או חתימות, אלא מתוך הבנה הדדית שאנחנו חלק מהטבע, לא מעליו. הגבולות שהם מציבים אינם עימות, אלא תהליך שבו הם מסמנים באופן ברור: “כאן שלנו, כאן שלכם.”
אם חזירי בר חודרים לגינה שלי ואוכלים את הירקות שטיפחתי בעמל רב, יש לי זכות מלאה להציב גבול ברור ולהכריז: “מחוץ לתחום.”
היכולת להציב גבול כזה היא אמנות – היא דורשת לדעת איפה עובר הקו בין הצורך שלנו לשמור על עצמנו לבין הכבוד לצרכי החיות.
ראיתי את זה עובד: אנשים שאני מכירה הציבו גבולות ברורים, והחזירים הבינו.
גם אני, כמקשרת, השתתפתי בתהליכים כאלה עם קולגות, בהם יצרנו גבולות ברורים שחיות הבר כיבדו.

סקרנות: רצון לקרבה ולחיבור

כשחיות הבר מתקרבות, לא תמיד מדובר רק בצורך. לעיתים זהו סיפור של סקרנות, של רצון לחקור אותנו – בדיוק כמו שאנחנו רוצים להבין אותן.
נזכרתי בזאבים: שחיו בעבר בטבע הפראי ודרך מסע ארוך והדדי הפכו ברבות השנים לחלק בלתי נפרד מחיינו בדמות כלבי הבית.
מעבר לצורך הבסיסי, הייתה שם סקרנות ורצון לקרבה. הזאבים נענו לקריאה לחיבור, ומהקשר הזה נולדו שותפויות מופלאות.
חיות הבר מבקשות להכיר אותנו – להתחבר, ללמוד וללמד ולגלות איך אנחנו יכולים לחיות יחד.
אני מתבוננת על אותה סקרנות אצל חיות הבר שמתקרבות אלינו. הן לא רק מחפשות מזון; הן מחפשות חיבור.
ואנחנו?

למידה הדדית: שיעור בטבעיות

בסופו של דבר, המפגש עם חיות הבר הוא שיעור בחיבור לטבע. החיות האלו מזכירות לנו שאנחנו לא נפרדים ממנו – שאנחנו חלק ממערכת גדולה יותר.
הן מלמדות אותנו שיעור בצניעות ובהקשבה. דרך הקשר איתן, אנחנו יכולים ללמוד על עצמנו ועל המקום שלנו בעולם הזה.

כל הנקודות מתחברות: האם גם אתם שומעים את סטיב ג’ובס?

כשאני חושבת על ארבעת הנקודות – הכרה, גבול, סקרנות ולמידה הדדית. אני לא יכולה שלא לשמוע את סטיב ג’ובס מדבר על “חיבור הנקודות”. גם כאן, הנקודות האלו מתחברות למכלול:
דו-קיום, התפתחות, אחריות אישית, הכרה והכרות.
דו-קיום אמיתי לא מתרחש ביום, אבל הוא מזמין אותנו להיות חלק ממשהו גדול – חיים משותפים שמשלבים כבוד הדדי, גבולות, חיבור טבעי ושיעורים לחיים.

כל שנבקש לו יהי. 🐾

השבוע ציינתי את יום הולדתי, מצרפת מילים שכתבתי בפייסבוק:

כל שנבקש לו יהי
היום יום ההולדת שלי, ואני מודה על כל הברכות החמות שקיבלתי.
באחת מהן נכתב כך:
“תעלי למבט ממעוף הציפור ואז תראי את האור שלך ברור וחזק…”
המילים הללו התחברו למחשבות שהסתובבו לי בראש – למילים שרציתי להניח כאן היום.
הן הצטרפו לתפילה, לתחינה, לקריאה שאנו נושאים כבר מאות ימים, וזיקקו את הבקשה שלי ליום ההולדת:
בואו נעלה למעוף הציפור, נראה את האור שלנו, נתחבר אליו – ומהחיבור הזה נישא תפילה, בקשה, קריאה, בריאה ובה חטופינו חוזרים הביתה.
בואו נאיר יחד את השביל עבורם ועבורנו, נשזור יחד נתיב רחב ומואר
כזה שיהפוך למציאות ויאפשר להחזיר אותם הביתה – אותנו – אל עצמנו.

שתהיה לכולנו שבת של שלום
מברכת ומתפללת לימים טובים
מוריה בן דרור

אני שולחת את הפוסט הזה כל יום שישי בקבוצת ווצאפ שקטה
הצטרפות לקבוצת הווצאפ השקטה – “שפה אחת בשישי” מכאן  
אפשר כמובן להעביר את הקישור לפוסט או לקבוצה