האם תקשורת עם בעלי החיים הופכת אותם לאנושיים יותר?

כמה פעמים שמעתי את זה: “אם רק הייתי יכולה לדבר עם הכלב שלי, הכול היה מסתדר!”
ואם נדבר בכנות –
כמה פעמים פינטזת שאם רק היה אפשר להסביר להולכים על ארבע מה רצונך – הם פשוט היו עושים את מה שצריך? ואולי להפך – אם רק היה באפשרותך לשמוע את בעלי החיים שאיתך, סוף סוף היה אפשר להבין מה רצונם ולפעול בהתאם? לשחרר את ההתלבטות והמתח שמגיע מחוסר ודאות
טוב, אני לא באה לסגור את העסק. לתקשורת יש ערך עצום – היא פותחת עולם חדש של הבנה, חיבור ושיתוף פעולה.
אבל היא לא הופכת את הקשר עם בעלי החיים למערכת יחסים אנושית, ויותר מזה – היא לא תהפוך אותם לבני אדם.
הם יהיו יותר מובנים, בטוח יותר קרובים, אבל לא בני אדם.נכון, זה נשמע מובן מאליו. הרי יש להם ארבע רגליים וזנב.
אבל אם נשים את הכמיהה הזו על השולחן – נגלה שהיא מבטאת רצון עמוק לחיבור, ואולי גם קצת בלבול לגבי מה שאפשרי בקשר איתם.
שבוע שעבר כתבתי על גבול האחריות שלנו בקשר עם בעלי החיים.
היום נמשיך הלאה, אל ממלכת בעלי החיים – האנושיים ואלו שלא.

שפה – הפתרון או מקור הבעיה?

אם נסתכל עלינו, נראה שדווקא מאז שפיתחנו שפה, לא כל בעיותינו נפתרו. להפך – לפעמים נדמה שהן רק התחילו.
כתבתי על כך גם בפוסט על בחירת השם של “שפה אחת“.
ובואו, גם במערכות יחסים, עצם היכולת לדבר לא מבטיחה שהכול יהיה ברור ופשוט.
שפת התקשורת (שפה אחת – השפה הראשונה שהייתה כאן, שפת האהבה) היא זו שיכולה לפתור הרבה מהבלגן. אבל היא לא יכולה לשנות את הצלם בו נבראנו…

הציפיות שלנו מבעלי חיים (ומהתקשורת איתם)

הרבה ממי שמגיעים ללמוד איתי תקשורת עושים זאת מתוך ציפייה או תקווה שברגע שיוכלו “לשמוע” את בעלי החיים, כל הבעיות ייפתרו.
האמת? זה באמת פותח דלת להבנות חדשות ולשינוי משמעותי בקשר.
אבל יש דבר אחד שזה לא משנה – וזה משהו שאני יכולה לחתום עליו:
הם לא יהפכו להיות כמונו, והקשר איתם לא יתנהל כמו קשר בין בני אדם.
כלב יישאר כלב, חתול יישאר חתול, תוכי יישאר תוכי.
לכל אחד מהם יש אינסטינקטים, צרכים וטבע משלו.
הם יכולים להשתנות, ללמוד, להתפתח, ללמוד ולהגיב אחרת, אפילו לבחור להתנהג בצורה שאינה אופיינית לטבעם – אבל הם לא יהפכו להיות כמונו.

אז מה כן

סיכום 1
בעלי החיים שחיים איתנו נכנסו לעולם אנושי. הם חיים בסביבה שאנחנו יוצרים ומעצבים ולכן, האחריות שלנו היא לבחון ולהבין מה ברור להם ומה לא, היכן מתבקש הסבר והיכן גבול. היכן הנהגה פשוטה ועניינית והיכן גמישות והזמנה לשיתוף פעולה.
התקשורת מעניקה לנו דרך עמוקה יותר להבין אותם:

• להבין אותם מתוך נקודת המבט שלהם – לא מתוך נקודת המבט האנושית שלנו.
• לדבר איתם מתוך כבוד לשונות שלהם, במקום לנסות להתאים אותם להיגיון שלנו.
• לשתף פעולה וליצור מערכת יחסים הרמונית יותר.

סיכום 2
במקום לוותר על הפנטזיה, אפשר להחזיר אותה למקור שלה – לרצון בחיבור שמעבר למילים, כמו שהיה לנו פעם, לפני מגדל בבל. ולהחזיר אותו לחיינו דרך הקשבה אמיתית. כי להקשיב באמת זה:

• לכבד את הייחודיות שלהם
• לנקות אי-הבנות ולשחרר השתקפויות
• לראות את הערך שהם מביאים ולהוקיר אותו

והכי חשוב – לזכור שהקשר איתם מיוחד דווקא כי הוא בין שני עולמות שונים, לא למרות זאת.
(דרך אגב, הכלב שאיתי ממש עצוב מהאמת הזו – הוא כל כך רוצה להיות בן אדם 😊ועדיין לא ויתר על הרעיון להיות בן אדם)

זו תזכורת ידידותית למי שעדיין לא נרשמו:
מועדון הספר “קוראים חיות” מתחיל ממש בקרוב
אני מזמינה אותך להצטרף
או להעביר הלאה,
למישהו אחד שנראה לך שהמועדון מדוייק עבורו או עבורה
https://safa-ahat.com/bookchat-animal-communication

לינק בשישי

אני חוזרת לפינה ישנה ואהובה (לפחות עליי).
בסוף כל פוסט אשתף בקישור אחד –לשיר, לכתבה או לעשייה שאני מברכת.
לקראת יום ראשון, עם כל התפילות, הפחדים ואי הוודאות,
אני רוצה לשתף בעשייה שאני לוקחת בה חלק:
נותנים יד.
עשייה שמקדמת ערבות הדדית חוצה מגזרים, באה לתת מקום להתחבר, בלי ההימנעות שנובעת מכל כך הרבה סיבות, הרמנו את העשייה הזו מתוך הידיעה כמה עמידה מנגד מחלישה.
אני מזמינה את כולנו להיות מיכל של תמיכה לכל משפחות ומעגלי הקרבה של החטופות והחטופים.
אלו שאמן יחזרו בקרוב ואלו שאמן יחזרו בהמשך.
זו הולכת להיות עוד תקופה שתנגן לנו על מערכת העצבים.
בואו נחזק את עצמנו, שהמיתרים במערכת העצבים לא יפקעו.
ובואו, למרות הדעות שלנו – נסכים להיות הלב שלנו: האוהב, החומל, הכואב.
נהיה מיכל שמחבק ומחזק.

אני שולחת את הפוסט הזה כל יום שישי בקבוצת ווצאפ שקטה
הצטרפות לקבוצת הווצאפ השקטה – “שפה אחת בשישי” מכאן  
אפשר כמובן להעביר את הקישור לפוסט או לקבוצה

שתהיה לכולנו שבת של שלום
מברכת ומתפללת לימים טובים
מוריה בן דרור