אני יושבת וכותבת את המילים האלו, והקשב שלי מחולק – בין המסך לבין הלב.
היום יום חמישי, שחרור החטופים והחטופות שלנו, והלב מתרגש, דומע ומתפקע בו זמנית.
בין פגישות להרצאה, עצרתי ליד הים להמשיך לכתוב את המילים האלו, ואז הצטרף אליי שומר מסך.
לא, לא תמונה מתוך בנק תמונות – אלא חתול אמיתי לגמרי.
משהו בו הזכיר לי את התמונה ששמתי בדף ההרשמה למועדון הספר, אבל הפעם זה היה לא רק יפה, זה היה נוכח.
וכמה מפתיע (או לא) שזה בדיוק מה שאני כותבת עליו היום – על הנוכחות, על היכולת לראות באמת את מי שמולנו, ועל ההסכמה לפגוש חוכמה שלא תמיד נראית לעין.
השבוע מועדון הספר יצא לדרך, ונרשמו אליו יותר מ-300 נשים ואנשים (או יותר נכון, אנשים ונשים 😉).
המפגש עסק בצד שלנו בתקשורת עם בעלי החיים – איך אנחנו יכולים להקשיב, להתחבר ולפתוח את הלב.
ואני רוצה להיכנס עוד קצת לצד שלנו…
למקום הזה שבו אנחנו מסתכלים עליהם, ויכולים לחשוב, לתהות או להחליט – כמה הם חכמים באמת?
איך מודדים חוכמה?
גדלנו על התפיסה שחוכמה נמדדת ב-I.Q.
תוכי הוא כמו ילד בן 3, כלב הוא חכם כמו פעוט, ופיל? כנראה שלא יעבור מבחן קוגניטיבי ברמה שלנו.
אבל האם זו הדרך היחידה למדוד ידע וחוכמה?
איך נמדוד את החוכמה של להקת זרזירים שמתאמת מעוף מושלם?
מה אנחנו חושבים על חוכמה של להקת דגים שיודעת לזוז יחד בלי להתנגש?
איך דבורים ונמלים בונות מערכות מורכבות כל כך?
איך עדר גנו יודע בדיוק מתי ואיך לנדוד (ולא לדרוס אותי שאני יוצאת מהפארק, אבל זה כבר לסיפור אחר)….
אני יודעת שיש שיטענו שזה בכלל משהו מכני, אוטומטי, ולא שייך ללמידה שכלית כמו הלימודים שאנחנו לומדים ומתפתחים דרכם.
והאמת… יכול להיות שהם צודקים
הידע הזה של הציפורים, הדגים והחרקים לא נלמד דרך ספרים או מבחנים, אבל הוא קיים, פעיל ומדויק להפליא.
ובנוסף אליו יש עוד כל כך הרבה ידע אצל בעלי החיים שיכול ללמד אותנו על חיבור, הקשבה, קליטה, שיקול דעת וחוכמה.
למשל…
פגשתי בעלי חיים שידעו על עובר בבטן האם הרבה לפני שהבדיקות הראו זאת.
שוחחתי עם כלב שידע שהוא חוזר לבעליו, למרות שבעיניים האנושיות שלנו הכוכבים הראו אחרת.
ונולי – חתול הבית שלנו – לימד אותנו שיעור חשוב בהקשבה, בדרך קצת אחרת.
נולי שיתף אותנו, בעדינות השקטה אך המדויקת שלו, שהוא מוכן להיפרד מהחיים האלו.
הוא היה בריא, אבל סיים את משימותיו.
הוא הכין אותנו, נפרד מכל אחד מאיתנו.
ואנחנו? חצי הקשבנו, חצי לא.
גם כי לא רצינו לשמוע – כי מי רוצה לשמוע דבר כזה?
אבל אולי בעיקר כי קשה להאמין למידע כזה בתוך היום-יום שלנו ולתת לו תוקף.
המידע תמיד מגיע
השאלה היא כמה ממנו עובר את הסינון שלנו?
הרבה פעמים מגיע אלינו מידע – אבל אנחנו “לא קולטים” אותו.
לא כי הוא לא קיים, אלא כי אנחנו לא מאפשרים לו להיכנס.
חלק מהסיבות לכך הן שהמידע:
לא הגיוני לנו
לא מסתדר עם מה שגדלנו עליו
לא מספיק שלם עבורנו
היחס שלנו לבעלי החיים משפיע ישירות על היכולת שלנו לקלוט אותם.
אם אני מאמינה שהכלב שלי לא יכול לחשוב מחשבות מסוימות – אז גם אם מחשבות כאלו יגיעו אליי, הן פשוט לא יעברו את גבולות ההיגיון שלי.
🔹 נקודת המוצא של תקשורת אמיתית היא כבוד והערכה לבעלי החיים.
🔹 נסכים לראות אותם כפי שהם, בלי להקטין או להשליך עליהם פרדיגמות אנושיות.
🔹 נבין שהם אולי שונים מאיתנו פיזית – אבל הם ישויות עם מהות רוחנית עמוקה.
פתיחות = יותר תקשורת
כגודל ההסכמה שלנו להרחיב את התפיסה, כך גם גדלה היכולת שלנו לקבל מידע מבעלי החיים.
ככל שנבין שהם מחזיקים ידע ייחודי ועצום, כך ייפתחו בפנינו דלתות לתקשורת עמוקה יותר.
ואולי, אם נקשיב להם מספיק – הם יוכלו להיות המורים שלנו.
אני מזמינה אותך לחשוב –או אולי לקלוט – איזו חוכמה יש לבעל החיים שלך?
ואם הייתה לכם חוויה שהבהירה לכם עד כמה בעלי החיים חכמים בדרכם אשמח שתשתפו אותי במייל חוזר – אולי אשתף את הסיפור שלך כאן.
לינק בשישי
קיבלתי מאחת המשתתפות במועדון הספר – מורה ללמוד ממנה
https://www.facebook.com/reel/619693913856163
אני שולחת את הפוסט הזה כל יום שישי בקבוצת ווצאפ שקטה
הצטרפות לקבוצת הווצאפ השקטה – “שפה אחת בשישי” מכאן
אפשר כמובן להעביר את הקישור לפוסט או לקבוצה
שתהיה לכולנו שבת של שלום
מברכת ומתפללת לימים טובים
מוריה בן דרור
