מהמושב לעיר – איך עברנו את זה בשלום?

אני כותבת את הפוסט הזה באחד הימים העצובים והכואבים במדינה שלנו. לפעמים אין מילים – רק חיבוק שקט לכל הלבבות השבורים.
כשהייתי ילדה קטנה, אמא שלי נהגה לומר לי שאני כמו “משחה ללב” (היא אמרה שבצרפתית זה נשמע יותר טוב). אני שנאתי את זה. לא רציתי להיות משחה. רציתי להיות הבת שלה.
היום הייתי רוצה להיות משחה לכל הלבבות הכואבים.

התלבטתי אם לשלוח השבוע את המייל הזה, אבל השגרה חשובה לי, ואני מקווה שגם לך.
אז כמו שהבטחתי, הפוסט היום עוסק במעבר בית עם בעלי חיים – דרך הסיפור האישי שלי.
מעבר דירה עם כלבים וחתולים יכול להיות מאתגר – אבל עם הכנה נכונה, אפשר להפוך אותו לחוויה הרבה יותר רגועה. בפוסט הזה אני משתפת בסיפור האישי שלי: איך הכנתי את ארבעת בעלי החיים שלי למעבר, מה למדתי על תקשורת עם חיות, ואיזו טעות קטנה כמעט הרסה את כל התהליך.

מעבר דירה: אתגר עם ארבעה בעלי חיים

לפני שנתיים וחצי עברתי מעבר זמני לעיר – חוויה שלא הייתה מוכרת לי (או לבעלי החיים שלי) .
אני גרה במושב כבר שנים, בשטח גדול ומגודר, עם חצר רחבת ידיים וכניסה חופשית לבית. ועכשיו? דירת גג בעיר. בלי חצר, בלי כניסה ויציאה חופשית – שינוי של 180 מעלות.
אני הייתי בהלם. וחשבתי שגן הם יהיו …

הנסיעה עם הכלבים הייתה חלקה. הם רגילים לנסיעות,
אבל החתולים… עם החתולים היה זוועה. הם יללו, וייללו, ובגדול – נכנסו להיסטריה מוחלטת.
הכנתי את עצמי למספר ימים של הסתגלות הדרגתית, אבל ברגע שהגענו לדירה, קרה משהו מפתיע: הם פשוט נרגעו. ולמחרת הם פשוט טיילו בבית ברוגע, כאילו אומרים לעצמם: “אה, הנה זה. אה, הנה זה”. היה נעים ומרגיע לראות אותם כך. הם לא ניסו לברוח, אלא התמקמו, נהנו מהבית החדש ונראו נינוחים לחלוטין.
למחרת התקנו את השערים וחשבתי לחכות עוד כמה ימים עד ההכרות שלהם עם הגג, אבל הם בחרו אחרת ובאותו הערב עלו בסקרנות לגג וגם בו התהלכו בחוויה של “אה הנה זה, אה הנה זה”.
היה נראה שהם ממש ידעו לאן הם מגיעים וכך הם מתנהלים מאז, יש מרפסת שעדין אסור להם לצאת אליה והם כלל לא מנסים, רק מסתכלים עליה בסבלנות.

ומה עם הכלבים?
המעבר היה חלק גם עבורם. ראיתי אותם שואלים את עצמם – אלו השדות שהיא סיפרה לנו?
כן, סיפרתי להם. וזה העניין.

מה עשיתי או איך מכינים בעלי חיים למעבר דירה?

האמת היא שחששתי לחתולים שרגילים להיות חופשיים לחלוטין, וכמובן שגם חששתי לכלבים – האם יתאקלמו לחיים שכאלו,
ולכן הסברתי כל מה שיכולתי לחשוב עליו – הסברתי מה זה מעלית ואת החוויה בפנים. את הטיולים שנעשה בעמק ואת מזג האויר השונה, צמצום איזורי המחיה ועוד מלא דברים.
במשך שלושה שבועות לפני המעבר, עשיתי עם כולם הכנה למעבר:
✔️ איך יראה הבית
שלחתי להם תמונות מנטליות של הבית החדש – איך הוא נראה, איך מרגישים בו, איך נשמעים הרעשים בסביבה.
✔️ למה אנחנו עוברים
הסברתי לכל אחד מהם מה הולך לקרות, ואיך זה ישפיע עליהם.
✔️השינויים בסביבה:
תיארתי להם מה יהיה פתוח להם ומה לא, איך ייראו הטיולים החדשים, אילו כללים חשובים בבית החדש.
✔️ ריחות צלילים ורעשים:
טוב זה מרחב כל כך שונה, צפירות, מכוניות ועוד… אז העברתי עד כמה שיכלתי
✔️ מה אני מצפה מהם:
דיברתי למשל על כך שבבית הזה חשוב לשמור על הרהיטים, לא לנסות לצאת החוצה מהמרפסת, להרגיש בטוחים גם בלי המרחבים שהם רגילים אליהם.

ברובד הפרקטי: התקנו שערים, רשתות בטיחות, סידרנו מקומות הסתגלות, עשינו כל מה שיכול לתמוך במעבר שלהם.

אז מה היה הקטע עם החתולים?

פשוט… שכחתי להכין אותם לנסיעה עצמה. 😅
הכנתי אותם לכל פרט בבית החדש – אבל לא הכנתי אותם לדרך לשם.

אז השיעור הכי גדול מהמעבר הזה:

1️⃣ התקשורת עובדת! זה כבר ברור לי, וברור לכל מי שעובד עם בעלי חיים בדרך הזו.
2️⃣ לא לפספס שלבים! הכנה למעבר היא לא רק על היעד – היא גם על הדרך לשם.

שבוע אחרי המעבר ואיפה אנחנו היום?

החיות היו שלוות ונינוחות.
הכלבים מצאו מסלולי טיול חדשים, החתולים הסתובבו בנוחות בכל הפינות בבית,
לי לקח יותר זמן להסתגל, לשמחתי זה היה מזמן וכולנו כבר חזרנו לכפר.

לינק בשישי

שבילי חופש מאבנים צהובות
אני יודעת שכבר שיתפתי את היוזמה הזו, אבל יודעת שהיום, עם כל הקושי, היא עשתה טוב לאנשים שבחרו לצבוע את האבנים ולכתוב עליהן מילים של ברכה ותקווה.
אז אני מצרפת שוב את המיזם של שבילי האבנים הצהובות.
הפעם אני שמה קישור למפת השבילים ואת הפוסט של אהוד בנאי בו כתב על היוזמה – ובתוכו לינק לתוכנית בה דיבר על שבילי האבנים הצהובות אל החופש. מזמינה אותך ליצור שביל חופש.

שתהיה לכולנו שבת של שלום
מברכת ומתפללת לימים טובים
מוריה בן דרור