לא רק חלונות – על תקשורת, חירות וניקיונות

ערב החג תיכף כאן.
אני בטוחה שכולנו ברגשות מעורבים – ואפילו מעורבבים.
חלקנו עם ניקיונות, בישולים, מפגשים, פקקים, וכולנו עם בקשה לנס.

בין אם ניקינו לפסח ובין אם לא,  אנחנו בתוך עונה כזו של התחדשות וניקיונות.
הפעם – אני כותבת על 4 ניקיונות שכדאי לעשות כדי לחדד את התקשורת עם בעלי החיים שאיתנו.

ניקיון רגשי

בעודי כותבת שורות אלו, אני מרגישה את הכעס שיושב לי בחזה על אחד מבעלי החיים שאיתי – ברור לי שככה אין לי סיכוי לעשות איתו תקשורת אמיתית.
אני לא אוכל לשמוע אותו, כי אני בתוך מערבולת הרגשות שלי.
בינתיים, אני שולחת לו “פולסים” של – אני כרגע מעורבבת, אוהבת אותך, כשארגע – אוכל להקשיב ונוכל לדבר.
אם אתם נסערים, ובמיוחד אם זה בגלל בעל החיים – זה זמן פחות מתאים לפצוח בתקשורת.
תנו לרגשות להירגע, ורק אז כנסו לתקשורת.

ניקוי תפיסות

כשנגיע לשיחה עם בעל חיים עם “ידיעה” למה הוא עושה את מה שהוא עושה, (“הוא תמיד עושה לי דווקא”, “הוא יודע איך לעצבן אותי” “הוא מפחד”) – אין הרבה סיכוי שנוכל באמת לקבל את ה”למה” שלו.
כשאני מצליחה להשאיר לרגע את כל ה”ידע” שלי בצד, ומקשיבה ממקום סקרן – כזה שלא יודע כלום, זה המקום בו התקשורת נפתחת ומעמיקה.
כן, כן, ברור שאני יודעת מלא – אבל ברגע הקטן הזה, אני יכולה לשים את זה בצד, כדי לפנות מקום למה שבאמת נאמר.

ניקוי הספק (או לפחות שינוי תפקיד)

הספק הוא הנוסע המתמיד והנאמן בתקשורת:
“אולי את ממציאה?”
“איך את יודעת שזה מהבעל חיים ולא מהדמיון שלך?”
“זה לא נשמע לי הגיוני…”
איזה כיף אתו “חוויה ממש”. אני תמיד אומרת – אם ניכנס אתו למלחמה, בטוח נפסיד. אז don’t.
אני לא נלחמת בו, ולא מגרשת אותו. רק מסבירה לו שהוא מוזמן לקחת חלק – אבל הוא לא המנהל של השיחה הזו. משהו כמו לשים אותו במושב האחורי, עם בקבוק מים ומשהו לנשנש, (שזה למשל להגיד לו – תספור את הנשימות שלי או תרשום את מה שקיבלתי או כל דבר אחר שיכול להעסיק אותו).

חירות בתקשורת – או ניקוי השליטה

בחיים המשותפים שלנו תמיד יהיו דברים שנחליט על בעלי החיים – וזה בסדר גמור.
אבל – בתקשורת עם בעלי חיים אין אפשרות לכפות דבר. 
זה שאנחנו סוף סוף יכולים לדבר איתם בשפה משותפת, לא אומר שהם חייבים להקשיב לנו.
(כמה פעמים אנחנו הבנו מה נאמר לנו – ובחרנו לפעול אחרת?)
בתקשורת הזו, העל-חושית, אי אפשר לכפות עליהם דבר. וברגע שנבין את הרעיון הזה לעומק – נוכל לקדם את התקשורת.
ברוב הפעמים, בעלי החיים ירצו לשתף איתנו פעולה, במיוחד אם הדבר חשוב לנו או הגיוני ואפשרי עבורם. ולכן – אם נסביר, נתווך, נבקש, נתאר השלכות ותוצאות – נגביר את הסיכוי לשיתוף הפעולה שלהם.
אבל חשוב לזכור – בתקשורת הם חופשיים לבחור.

ולראיה – דוגמן הבית שלנו, ג’יפסי.
ג’יפסי הוא כלב גאון. באמת. אני לא משוחדת. 😉
אבל הוא מאוד מאוד רחוק מהמשוואה של מבין = עושה.
החוכמה הזו לא שייכת להסכמה או אי- הסכמה שלו לעשות דברים מסוימים.
הוא יסכים להקשיב לדברים מסוימים – ולא יסכים לאחרים.
למשל: כשאני מבקשת ממנו “להוריד ווליום” – כי אני פחות מאוהבת בנביחות שלו – הוא מוכן להתחשב בי, למרות אהבתו הרבה והגאווה שיש לו בקול שלו.
אבל יש דברים אחרים – כמו להפסיק לעבוד עלי בטיולים – שלמרות שהוא ממש ממש מבין את הבקשה ולמרות שהוא ממש ממש יכול… הוא פשוט בוחר שלא.
כשנכיר שבתקשורת אין כפיה – יהיה לנו הרבה יותר קל להיכנס אליה ממקום פתוח, וכך היא תהפוך כנה יותר, ושלמה יותר.

תרגיל ניקיון קטן 

שבו רגע עם עצמכם. בעל החיים יכול להיות איתכם – או רק בלב ובדקו:

• מה כבר ישן במערכת היחסים שלכם
  לא משרת אותכם – ואפשר לזרוק אותו לפח? (ותסכימו באמת לזרוק אותו).
• מה מצריך שינוי והתאמה?
  ראו את השינוי הנדרש – ובחרו לקיים אותו.
• מה אפשר להוסיף? לחדש?
  בידקו עם עצמכם – מה הלב שלכם רוצה להכניס לחיים עם בעל החיים. אפשר גם לשאול את בעל החיים מה הוא רצה לחדש, ולקלוט מה גם מגיע ממנו.
  ויאללה – תוסיפו את המשהו החדש הזה לחיים המשותפים שלכם.

התרגילון הזה יכול להביא משב רוח רענן לחיים המשותפים.

שיהיה לכולנו חג של חירות אמיתית
של בשורות טובות וניסים.

לינק בשישי

שתיים וחצי דקות של הרחבת הלב
מעורר ובו זמנית מרגיע.
אולי נותן קצת אויר למחשבה.

אני שולחת את הפוסט הזה כל יום שישי בקבוצת ווצאפ שקטה
הצטרפות לקבוצת הווצאפ השקטה – “שפה אחת בשישי” מכאן