תרגום או פרשנות? החוט הדק שבין קליטה אמיתית לבין בלבול

אנחנו ממשיכים החודש לעסוק בחידוד היכולת שלנו לקלוט ולהעביר מידע עם החיות שאיתנו, והיום אני רוצה לדבר על נושא קטן-גדול – ההבדל בין תרגום לפרשנות.
כשאנחנו מתחילים לתרגל תקשורת עם בעלי חיים, יש לא מעט אתגרים. (שממשיכים איתנו יד ביד גם בהמשך).
היום אנסה לפשט שניים:
אחד הוא היכולת לתרגם, השני הוא היכולת לא להתפתות לפרשנות. אספר עליהם דרך תקשורות שעשיתי.

תרגום: להפוך את הבלתי מובן למילים 

אחד האתגרים הכי נפוצים כשאנחנו מתחילים לתרגל תקשורת עם בעלי חיים, הוא התרגום:
לקבל משהו שהוא תחושה, תמונה או רגש – ולהצליח להפוך אותו למילים ברורות.
כשאנחנו מתקשרים עם בעלי חיים, המידע שמגיע אלינו לפעמים לא מגיע עד הקומה של הדיבור – אנו מקבלים תחושות, תמונות או רגשות ואז הרצון להפוך אותן למילים הוא כמו לנסות לתפוס חלום בידיים.
תרגום הוא היכולת של המערכת שלנו לקחת את המידע האמורפי הזה ולהפוך אותו למשהו שאפשר לבטא, כמו “הכלבה עצובה” או “החתול מפחד”. אבל זה לא תמיד פשוט.
בסדנאות אני רואה את זה שוב ושוב: מבקשת “תשתפו מה קיבלתם”, ואז מגיעים מבטים מבוישים, חיוכים מתנצלים, ואמירות כמו “זה יושב לי על קצה הלשון, אבל אין לי מילים.” “אני יודעת שקיבלתי משהו, אבל אני לא מצליחה להגיד מה.”
וזה בדיוק המקום שבו נכנסת עבודת התרגום – להפוך משהו שהוא כל כך אמורפי, למילים. לפעמים אלו מילים פשוטות ולפעמים אין לזה בכלל מילה מדויקת בעברית.

פרשנות: או איך אפשר “ללכלך” את המידע

לעומת התרגום, פרשנות היא מה שקורה כשאנחנו מוסיפים את ההיגיון, הזיכרונות, וההנחות שלנו למידע שקיבלנו.
הפרשנות יכולה להרחיק אותנו מהמסר האמיתי.
פעם עבדתי עם סוס ששלח לי תחושה של אי-נוחות. מיד חשבתי, “אולי הפרסה שלו כואבת?”
אבל כששחררתי את ההנחה הזו והקשבתי שוב, הבנתי שהוא מרגיש בדידות, לא כאב.
הפרשנות כמעט הטעתה אותי.

נמשיך לנקות גם הרבה אחרי פסח

הניקוי בין המידע לפרשנות הוא לא משימה חד-פעמית.
זה תהליך מתמשך, גם למי שמתקשרים כבר שנים, וגם למקשרות הכי מקצועיות שיש.
הנה דוגמה מהחיים:
פעם פנתה אלי מישהי לעשות תקשורת עם הכלבה שלה.
עשיתי תקשורת והעברתי לה את המידע שקיבלתי. היא הנהנה בהסכמה כמעט על כל מה שאמרתי – עד שהגעתי לקטע שבו סיפרתי שהכלבה מפחדת מרעמים ורצה להתחבא מתחת למיטה.
האישה הסתכלה עליי בפליאה ואמרה: “זה ממש לא נכון.”
אז עשיתי “ריויינד” פנימי לרגע קבלת המידע, בדקתי שוב מה באמת קיבלתי – הגיע אליי רגש של בהלה פתאומית בעקבות רעש חזק, ובריחה מתחת למיטה.
אמרתי לה את זה, בלי לפרש.
האישה נעצרה, ואז צחקה ובכתה בו זמנית – “זה כל כך נכון!” היא אמרה.
“הרעש הזה הוא אני… לפעמים אני מתלקחת ברגע – צועקת בפתאומיות חזק מאוד, והיא – מבין כל בעלי החיים שיש לי – היחידה שמגיבה, רצה בבהלה להתחבא מתחת למיטה.”

המידע שמגיע אלי לא שלם

נכון, לפעמים המידע שמגיע בתקשורת לא שלם. וזה יכול להיות מתסכל…
יכול לעלות בנו צורך “למלא את החסר”, להשלים משהו, שיהיה ברור יותר.
זה קורה גם אצלי, גם היום.
למשל בתקשורת אחת, לא מזמן, עם בעל חיים שאני מלווה כבר מעל שנה –
פתאום – כלום. לא הצלחתי להגיע אליו.
התחלתי להרגיש את הפינג-פונג המוכר:
“זה אני? זה הוא? אולי אני עייפה? אולי אני לא בפוקוס?”
אבל בתוך כל הבלבול הזה, שמתי לב שיש משהו נוסף…
זה הגיע אלי אבל לא היו לזה מילים.
בסוף התקשורת, הצלחתי לאסוף את זה למילים: נאמנות, שמירת אמונים.
לא הבנתי מה אני אומרת, העברתי את זה הלאה, בדיוק כמו שקיבלתי.
והתגובה?
מי שמכיר את בעל החיים הסתכל עליי כאילו חשפתי אוצר.
נפתחה שם הבנה עמוקה, כזו שאני לא הייתי יכולה להמציא לבד גם אם הייתי מנסה.
המקום הזה – להישאר נאמנה למה שמתקבל, גם כשהמידע קטן, חלקי, או לא ברור – לא תמיד פשוט.
אבל כל ניסיון להשלים את המידע יכול פשוט לעוות אותו.
אני חושבת שההבנה הזו – לדעת לעצור, להפריד ולנקות בין מה שהגיע לבין מה שהוספנו – היא מפתח להתקדמות.

ועוד משהו קטן לסיום:

שבוע הבא לא לא אכתוב פוסט בשישי כי אהיה בכנס 🐶🐱
אני מאוד מקווה שגם אתם תצטרפו אלינו!
אם עוד לא נרשמת, עדיין אפשר להירשם מכאן
https://safa-ahat.com/conference_3
ואם נרשמת – רק לזכור לבוא כי אני לא אוהבת להפציץ בתזכורות.

שיהיה לכולנו חג של חירות אמיתית
של בשורות טובות וניסים.

לינק בשישי

 על הכלבה בילי שהושבה למשפחתה מניר עוז אחרי שנה וחצי בעזה
קישור לפוסט