תקשורת עם החיות – גרסת החיים האמיתיים

השבוע היו לי המון שיחות, או יותר נכון – המון המתנות על הקו עם נציגי כבישי אגרה והנתיב המהיר.
ובין המתנה לשיחה קיבלתי שלוש הודעות ווטסאפ, שכולן דיברו על אותו דבר: שינוי פתאומי בחיבור עם בעל חיים בבית.

• חיבור חדש עם הכלב אחרי שנים של ריחוק
• קשר שמתעורר בין חתולה צעירה לכלבה קשישה, כשכבר היה נראה שלא יקרה לעולם
• התנהגות חדשה (ומיוחלת) של הכלבה הצעירה

בכל ההודעות נכתב שהכול התחיל בעקבות ההסכמה להקשיב פנימה – אלינו ואליהם.
וזה הבהיר לי שוב ושוב כמה הנתיב הזה של חיבור נגיש, אמור להיות יומיומי.

שקט – מקשיבים

אתחיל מזה – הרבה מדברים על שקט פנימי כתנאי לתקשורת עם בעלי חיים.
וזה נכון, אבל… אבל גם קצת מייאש – כי מי באמת שקט לגמרי?
יש מין תפיסה שצריך להיות מאוד נקיים כדי לקבל מידע, אחרת “זה לא יעבוד”.
וגם בזה יש משהו – שקט וניקיון פנימי חשובים.
אבל אם נחכה להיות ממש נקיים – אולי כבר יהיו לנו כנפיים…
אז מה? נוותר על תקשורת?
התקשורת הרי מתקיימת בכל מקרה.
כדי שנקלוט אותה – לא תמיד נדרש מאיתנו רוגע מדיטטיבי, נדרש שיהיה לנו ערוץ נגיש.

נתיב אחר

יש דרך אני משתמשת בה – והיא עובדת לי נהדר.
זה נתיב שמתקיים בתוך החיים, ומאפשר לקיים תקשורת ברוב המצבים.אני לא שקטה כל הזמן. ממש לא. אין לי שקט מופתי בחדרי הלב, ובטח לא בראש.
ובכל זאת – אני מקיימת תקשורת.
לא מתוך איזו שלמות, ממש לא. אלא כי יש בי מרחב פנימי שקט שמיועד לתקשורת – כמו חניה שמורה. אני נכנסת אליו, עושה תקשורת, ויוצאת חזרה לחיים.הרעיון הוא לא להגיע לשקט של 100% אלא לבנות מרחב שקט בתוכנו, שאפשר להיכנס אליו, לצלול ממנו לתקשורת, ואז לצאת ממנו, להתנער ולהמשיך הלאה בחיינו הסוערים.
כוכבית:
כשאנחנו נסערים מול בעלי החיים –קשה לגשת אליו, וגם אם ניכנס – הרבה פעמים הרעש ייכנס איתנו.
ואז בהחלט רצוי לצנן קצת את הסערה.

איך לבנות את הנתיב הזה?

 1. המרדף
נוותר על הרצון להגיע לשקט הזה שכולם מדברים עליו – רק להניח לציפייה הזו זה כבר משחרר.
לא צריך ניקיון פנימי טוטאלי אלא מקום אחד נקי.

 2. עבודות בדרך
נעזר בכלים שפותחים את הנתיב. כדי להתחיל לבנות את הנתיב הזה, הרבה פעמים אנחנו זקוקים לעזרים שיעזרו לנו לפלס את הדרך פנימה –מדיטציה, מוזיקה, דמיון מודרך, טבע.
גם אני נעזרתי במוזיקה מסוימת, בהקלטות (כן, הקשבתי לעצמי ),אבל ברגע שהנתיב הזה נבנה והפך להיות מוכר לי – לא הייתי תלויה בהם יותר.
היום, אני פשוט יודעת איפה הדלת. הרבה פעמים מספיקה נשימה – ואני שם. 3.  להתנסות
כל פעם שנשאל את בעל החיים שאלה,
כל פעם שנסכים להקשיב לתשובה – אנחנו בונים את הנתיב הזה.
כל פעם שנקשיב למה שקיבלנו במקום לבטל את זה – ניתן תוקף למרחב.ככל שנקשיב שוב ושוב, נבנה את הנתיב השקט שאליו נוכל לצלול כמעט בכל רגע נתון.

 3. להתנסות
כל פעם שנשאל את בעל החיים שאלה,
כל פעם שנסכים להקשיב לתשובה – אנחנו בונים את הנתיב הזה.
כל פעם שנקשיב למה שקיבלנו במקום לבטל את זה – ניתן תוקף למרחב.

ככל שנקשיב שוב ושוב, נבנה את הנתיב השקט שאליו נוכל לצלול כמעט בכל רגע נתון.

4.  הנתיב המהיר
(בהן צדק זה לא בגלל השיחות שלי)
אחת הדרכים הכי מהירות להיכנס לנתיב – היא לעבור ממחשבה על, למפגש עם.
אני לא מנסה להשתיק את הראש – אני פשוט זזה מהמקום שחושב על, למקום שנמצא עם.
(ברגע שניתרגל לזה – זה ממש פשוט).אנחנו רגילים לחשוב עליהם: הבעיות, הדאגות, הנסיעה הקרובה…
אבל דווקא ברגע שאנחנו איתם, גם אם לדקה – נפתח משהו אחר.במקום לחשוב על הבעיה של הכלבה – נהיה איתה, ונוכל לקלוט מה באמת מפריע לה.
(אולי מה שמפריע לה זה בכלל המתח שלנו של “מה קורה איתה”?)
במקום לדאוג מה יהיה עם החתול כשניסע – נהיה רגע עם עצמנו – עם הדאגה שלנו אליו, ואז ניפתח אליו, נקלוט מה איתו.והיופי שזה לא דורש שקט מוחלט. אפשר לעשות את זה תוך כדי אריזת מזוודה.

ברגע שנבחר להיות ב במקום לחשוב על זה יכניס אותנו לנתיב הזה, בו נפגוש את עצמנו עם החששות והלבטים, את בעל החיים – עם מה שמתרחש אצלו.ומשם, נוכל ליצור גשר של הסבר, של הקשבה, של הדדיות.

ולמה זה בכלל משנה?

כי ברגע שיש לנו את הנתיב הזה – אנחנו לא תלויים יותר בתנאים החיצוניים.
אנחנו יכולים לתקשר עם בעלי החיים שלנו גם כשבחוץ רועש, וגם כשמבפנים אנחנו לא ממש רגועים.זוהי אחת הדרכים הכי פשוטות ועמוקות לריפוי – גם לנו וגם להם.כי כמו שכתבתי – התקשורת הזו מתקיימת בכל מקרה, כדי שנקלוט אותה נדרש שיהיה לנו ערוץ שקט נגיש.  נ.ב. קטן:
כשאנחנו צוללים לתוך הנתיב הזה – אנחנו לא רק מקבלים ומעבירים מידע.
בדרך כלל, אחרי תקשורת כזו – גם אנחנו, וגם הם, חוזרים רגועים יותר.
וזה שווה הכול.
* אם בא לך לעצור את המרדף, לקבל כלים, לתרגל ולבנות את הנתיב שלך, בקורס הקרוב  אפשר לעשות זאת יחד איתי. 

לינק בשישי

האמת? נורא קשה לי לשים לינק אחד.
תמיד אני מתלבטת, תמיד יש עוד משהו שחשוב לי לשתף…
אבל הפעם – בחרתי לשים כאן משהו שהוא אולי לא קשור ישירות לבעלי חיים,
אבל מאוד קשור לתקווה, לערבות הדדית, ללב פתוח. 

מי שלא מכיר – אני מובילה מיזם של שבילי חופש מאבנים צהובות – Yellow Brick Roads.
שבילי החופש הם שבילים עדינים מחלוקי נחל צבועים בצהוב, עליהם כתובות מילים של אהבה,ערבות ותקווה.שנוצרים כדי לעורר תקווה ולהזכיר לנו שאנחנו כאן יחד ובמיוחד למען החטופים ומשפחותיהם.
כל שביל עולה על מפת שבילי החופש בגוגל ומצטרף לרשת של ערבות הדדית.

במסגרת היוזמה משפחות, קהילות, בתי ספר ומקומות עבודה יוצרים שבילי חופש בכל הארץ, נכון להיום כ 100 שבילים פרושים ממטולה עד אילת.
ביום האחדות שיחול ב־28.5 – שהוא גם היום ה־600 שבו החטופים אינם בביתם
אני מוציאה 58 שבילי חופש חדשים כדי לפרוש אותם יחד ברחבי הארץ.
אם ברצונך לקחת חלק ולפרוש שביל חופש – כל מה שצריך הוא למלא את הפרטים בטופס שבאתר ואני אדאג שהערכה תגיע אליך.

✨ הפעם, כדי לכסות את העלויות הבסיסיות, אני מבקשת תשלום סמלי – דאנא (נתינת הלב) – אל מול חשבונית מס מסודרת.

שבת של שלום
מברכת ומתפללת לימים טובים יותר
מוריה בן דרור