השבוע רוב הזמן פשוט צבעתי וסחבתי אבנים 😊
כן, כן — ממש ככה. שינעתי, צבעתי וכתבתי על מאות אבנים שהפכו ל”ערכות שבילי חופש”.
באופן שלא ציפיתי לו – כל השבילים הוזמנו בתוך חמש שעות (!).
רוב השבילים הוזמנו על ידי בתי ספר וקהילות, שיוסיפו להם אבנים נוספות, יצבעו ויכתבו עליהן מילים של תקווה.
ואחרי הפתיח הזה – פתאום חשבתי לי, מה יחשבו מי שיקראו את הפוסט הזה, אבל לא קראו את הפוסט מהשבוע שעבר?
האם הם יחשבו שנפלה עליי השראה רנדומלית לצבוע אבנים? או לא יבינו במה מדובר.
התשובה נוחה ופשוטה – כל הפוסטים בבלוג
אם פספסת — הכל שם. אפשר להיכנס לבלוג מכאן (ולראות שבכל הפוסטים האחרונים משום מה התמונות הם של ג’ינג’ים- אנשים וחתולים)
לסיכום החודש שעסק בחידוד הרגישות שלנו כלפי בעלי החיים – היום על רגישות יתר.
על ההבדל בין טראומה ללמידה, ולמה חשוב לדעת להבחין ביניהם.
הם עוד תחנת מעבר
לא מזמן פגשתי גור חתולים חמוד. גוף קטן ופרווה ג’ינג’ית רכה.
המשפחה שקלטה אותו ביקשה ממני להבין למה הוא מסוגר, לא מתקרב, לא מתמסר.
הם היו עדינים, אוהבים, סבלניים – ובקשיבותם קלטו שהוא לא מפחד מהם, הוא פשוט נמנע. אפילו לא עצוב. פשוט נמנע.
״אולי הוא בטראומה מהמשפחה שעזבה אותו״, הם אמרו לי.
ישבתי איתו לשיחה קטנה.
הוא הסביר לי בפשטות – שהם באמת משפחה על הכיפאק, האנשים החדשים, אבל מבחינתו הם עוד תחנת מעבר. ככה הוא למד מהחיים הקצרים שלו — שאף אחד לא באמת נשאר. ואם ככה, למה להיקשר?
הסברתי לו שהחיים מגוונים יותר מאותה חוויה שחווה, ושיתפתי אותו שהמשפחה רוצה לגדל אותו לתמיד – אין לה כוונה שיעבור לבית אחר.
והוא… שמע. עיכל. שינה.
יומיים אחר כך הוא כבר ישן בסלון עם הילדים. כאילו תמיד היה שם.
היה אפשר לומר שהוא בטראומה בגלל המשפחה שעזבה אותו, אבל בפועל – זה לא היה נכון.
אז מה זה היה ולמה חשוב לדעת את ההבדל?
כי לא כל תגובה של בעל חיים – גם אם היא קיצונית – היא טראומה. לפעמים זו פשוט למידה. ולמידה – אפשר לשנות. טראומה – צריך לשחרר.
יש משהו שחשוב להבין על בעלי החיים – הם כל הזמן לומדים.
אולי הם לומדים דברים שגויים, אבל הם כל הזמן לומדים.
יוצא לי לפגוש בעלי חיים שהסביבה הגדירה אותם כ”טראומטיים”, ובתכלס – מה שהיה שם זו למידה והתנהלות מתוך אותה למידה, פשוט כי לא התבצעה למידה אחרת.
(למידה כמו: החיים מסוכנים / כל בני האדם לוקחים ואחר כך עוזבים / אנשים עם מגפיים מרביצים, ועוד).
טראומה או למידה – ולמה זה חשוב?
חשוב להבחין בין התנהגות של בעל חיים שמקורה בלמידה, לבין מצב של טראומה.
אני בטוחה שאפשר להגיד:
“אבל אם הכלב בורח כל פעם מאיש עם מגפיים, מה זה משנה אם זה בגלל למידה שלו או בגלל טראומה? הוא בורח, הוא מפחד וזהו – מה זה משנה איך נקרא לזה?”
חשוב גם חשוב
אם הכלב למד ש”איש עם מגפיים הוא מסוכן” – הוא גם יכול ללמוד משהו אחר.
אם יש לכלב טראומה – זה אומר שקודם כל צריך לשחרר אותה מהגוף, כדי שהוא יוכל להמשיך בחיים ובתהליך הלמידה.
אז… איך טראומה נראית בכלל?
טראומה מתרחשת כשאנרגיה שנוצרה כתוצאה מחוויה רגשית או פיזית – נתקעת בגוף.
מה זה אומר “נתקעת בגוף”?
שהאנרגיה שהצטברה בעקבות החוויה לא קיבלה הזדמנות לפורקן.
כדי שהאנרגיה הזו לא תיתקע בגוף ותהפוך לטראומה – היא חייבת להשתחרר.
יותר ויותר מחקרים מדברים על זה.
אחד האהובים עליי הוא הספר ״להעיר את הנמר״ של פיטר לוין, שמסביר את המנגנון המובנה של השחרור הטבעי.
הרבה פעמים ניתן לשחרר טראומה בטכניקות שונות.
מה התפקיד שלנו בתוך זה?
באמצעות תקשורת טלפתית קשובה נוכל לזהות אם בעל החיים חי מתוך למידה – או מתוך טראומה.
תקשורת טלפתית מאפשרת לנו לשאול, ולהבין.
וכשאנחנו מבינים מה באמת קורה שם – אנחנו יכולים לעזור.
למידה:
הרבה פעמים כל מה שצריך זה להסביר להם את המציאות ולאפשר להם להבין משהו בצורה יותר מדויקת – זה עובד מצוין. שם באמת קורים קסמים.
טראומה:
אם יש טראומה, ובתקשורת די קל לזהות את זה – יש דרכים מצוינות לשחרר אותה.
יצא לי לראות בעלי חיים שאחרי טיפול לשחרור טראומה רעדו או הגיבו בתנועתיות – שהיא, היא מנגנון השחרור המובנה בכולנו.
אלה לא ״תגובות מוזרות״ – אלא ממש תהליך ריפוי פעיל.
ההתנהלות שלנו:
בעלי החיים, בניגוד למה שנהוג לחשוב, לא תמיד ״תקועים בעבר״.
הם לרוב מוכנים להשאיר את העבר מאחור.
לפעמים – אנחנו אלה שמזינים את הסיפור שוב ושוב: בסיפורים, ברחמים, ומנציחים משהו שיכל להשתחרר.
סיכומון:
לבדוק עם עצמנו מאיפה מגיעה ההתנהגות של בעל החיים.
אם זו למידה – לאפשר למידה חדשה.
אם זו טראומה – לאפשר לאותה אנרגיה שנתקעה להשתחרר מהגוף.
המדהים הוא – שהמנגנון הטבעי שלהם יודע לעשות זאת מעצמו אם רק מאפשרים להם.
הדבר הנוסף שכדאי … לאפשר את זה גם לנו.
וכמובן, שאם עוד לא בטוח לך עם התקשורת – אפשר להצטרף לקורס שמתחיל שבוע הבא, ומחזק את התקשורת עם בעלי החיים שלנו.
לינק בשישי
שבוע הבא אנחנו פותחות את הקורס החדש
שמתמקד כולו בנו ובבעלי החיים שאתנו 🐶🐱🐰🐔 (טוב וגם תוכים)
בנינו אותו כדי ללמוד איך כמעט בכל מצב נוכל להיות איתם בתקשורת:
גם כשצריך לפתור בעיות ואתגרים
גם בדברים הקטנים של היומיום.
וגם כשהכל נעים ונח.
- יהיה ליווי אישי צמוד לאורך כל הקורס.
- ואולי הכי מרגש –
בקורס הזה כל משתתפת תעבור מפגש תקשורת אישי עם מקשרת מקצועית,
שתלווה אותה בתקשורת מלאה עם בעל החיים שלה!
הקורס מיועד גם למי שרוצה “ללמוד לתקשר עם החיות שאיתו”,
וגם למי שרוצה להיות איתם אחרת – להקשיב, להרגיש, לפגוש.
כל הפרטים נמצאים בקישור ואם זה מדבר אלייך – כאן מצטרפים
