שבוע שעבר כתבתי על כך שיש לי בבית תיקן.
שני לילות אחרי, כשעליתי לישון, פתאום ראיתי מישהו חולף לידי.
אבל זה לא היה הוא – מישהו אחר זז על משקוף הדלת…
משהו בתדר – קצת עצבני, קצת דעתן, ולא נעים לי בכלל.
חשבתי לרגע שאולי אני טועה, אבל ממש הרגשתי שמדובר במישהו אחר.
חיפשתי את התיקן ה”חבר”, ומצאתי אותו. אמרתי לו בצורה ברורה: לא מתאים לי.
יש כאן מקום רק בשבילך – או בשביל אף אחד.
הפעם בכלל לא התערבתי בעניינים שלהם, בדרך כלל אני נכנסת להכיר ולהבין את הדינמיקה ביניהם, אבל הפעם פשוט שמתי גבול.
פניתי גם לתיקן “החדש” ואמרתי לו שהוא לא רצוי בביתי, ומתבקש ללכת.
בינתיים – לא ראיתי את שניהם.
נראה שנושא החרקים מפעיל אותנו 😊
בעקבות המייל הקודם הגיעו אליי כמה וכמה תגובות ושאלות. אחת מהן הייתה:
“איך נכנסים לתדר שבו הם קולטים את המסר שלנו?”
ושאלות נוספות נגעו לחרקים ובעלי חיים אחרים – צרעות, עקרבים, חולדות.
בחרתי להתייחס לשאלה שעלתה על משפחת חולדות שהתנחלה בגג.
על עקרבים אני מבטיחה לספר סיפור מרתק בפוסט נפרד.וגם… למי שנושא החרקים קשה – מבטיחה שהוא יסתיים עם החודש הזה.
אז איך מדברים עם חולדות שהתנחלו בגג?
בפנייה אליי נכתב כך:
“יש משפחה שהתנחלה אצלנו בגג הפרגולה. מדי פעם רואים אותם, בעיניי הם ממש חמודים… אבל גורמים המון לכלוך, ושאר יושבי הבית לא סובלים את העניין.”
כמה זה מפריע לי – אבל באמת
חשוב שנבדוק: כמה זה באמת מפריע לי?
אני חושבת שהכי נוח להבין את זה דרך הדוגמה הזו:
נגיד שיש אצלי מסיבה בחצר – הרבה חברים, מוזיקה – כיף גדול.
מגיע שכן ואומר:
“אני ממש מבסוט שיש לכם מסיבה, פשוט אשתי… הרעש מפריע לה. היא מבקשת שתחלישו. זה באמת לא מפריע לי – להפך, אני שמח שאתם נהנים… היא פשוט רגישה לרעש.”
סביר להניח שנחליש קצת ונמשיך.
לעומת זאת, אם השכן יגיע ויגיד:
“היי חבר’ה, יופי של מסיבה! תקשיבו, הרעש ממש מפריע לאשתי – בואו נסכם עד מתי המסיבה ובאיזו עוצמה הווליום עד שהיא מסתיימת.”
זה מרגיש אחרת לגמרי.
הוא שמח בשבילנו, אבל גם שם גבול ברור של יחסי שכנות.
אותו דבר כאן –
אם אני באמת בסדר עם נוכחות החולדות, הן ירגישו את זה.
אם אני מבולבלת – מצד אחד הן נחמד לי שהן בחצר, מצד שני הלכלוך מפריע לי – הן ירגישו גם את זה.
ואז… העבודה היא שלנו.
אפשר לרצות בקרבתן, אבל עם הבהרה ברורה ובהירה – איזו קִרבה וכמה.
דוגמה לשיח אפשרי
“אתן ממש נחמדות בעיניי. הייתי שמחה שתמשיכו לחיות לצידנו, אבל זה יתאפשר רק אם תעברו מהגג לחצר. אם תבחרו להישאר בגג – עם כל הצער שבדבר – אצטרך לקרוא לאיש מקצוע שידע להרחיק אתכן.”
כמה כלים נוספים:
- להבין מה כל כך טוב להן בגג, ולהציע חלופה התואמת את הצורך (פחות טובה – אבל טובה יותר מלוכד…)
- לשאול אותן מה הן צריכות כדי להיפרד מהמקום המושלם הזה.
- לדמיין את גבולות הגזרה שלנו – מאיזה תחום אנחנו רוצים שיצאו. או איזה תחום מחוץ לתחום.
- להבין את המערך המשפחתי – מי הדמות המשמעותית שאיתה נכון לדבר, או שאליה יגיעו הדברים.
תקשורת היא לא תמיד עם המנהיג
אני עובדת עם דיר עיזים – חוויה מרתקת. לא כל העיזים פתוחות לתקשורת באותה מידה, ובטח לא להעברת מסרים ממני לעדר ובחזרה.
מצאנו עז אחת שדווקא שמחה לעשות את זה.
היא לא “המנהיגה” של העדר – אבל היא מבינה, מקשיבה, ומעבירה.
למה זה מורכב לנו לשים גבול?
חשוב שנהיה שלמים עם הבחירה שלנו ונזכור: זה שאני מחבבת מישהו, לא אומר שאין לי גבולות כלפיו.
זה שהוא לא מדבר – לא נותן לו זכויות יתר. (זה רק מקשה עליי לפעמים להציב את הגבול 😊).
להבדיל – את הילדים שלי אני מאוד מאוד אוהבת, ובכל זאת… אסור לאכול במיטות.
זה פשוט, זה אוהב, וזה מאוד ברור.
כשהיחס שלנו מכבד, אבל גם ברור – קל לנו יותר להעביר את המסר.
כשאנחנו יודעים על מה אנחנו מוכנים לוותר, ועל מה לא – הם מרגישים את זה, ונענים הרבה יותר בקלות.
ולסיום – מה קורה עם התדר? איך נכנסים אליו?
זו שאלה שחוזרת הרבה.
ואנסה לענות בקצרה: ברגע שאנחנו מכירים בכך שבעל החיים שמולנו הוא יצור עם רגשות, צרכים, רצונות ותודעה – נפתחת הדלת. ברגע שבחרנו לחוות את החוויה מנקודת מבט הפתח מתרחב אפילו יותר.
כדי שנוכל להעביר מידע, חשוב שנדע מה אנחנו רוצים לומר, ושיהיה לנו ברור ופשוט.
כשזה בהיר לנו – נוכל לחוות את המסר בכל הרבדים: מחשבה, רגש, גוף ותודעה.
ומשם – פשוט לכוון אותו החוצה, אל בעל החיים.
יש מי שהמילים האלו ברורות להם לגמרי, ויש מי שיצטרכו ללמוד ולתרגל כדי שזה יתייצב.
וזה בסדר.
בלינק בשישי יש טיפים ממש טובים גם ל – “איך להיכנס לתדר” וגם כמה רעיונות נהדרים איך לדאוג שהחרקים יישארו מחוץ לבית.
לינק בשישי
אחלה טיפים לתקשורת עם חרקים
