החודש משום מה, בחרתי להתמקד בשגרה ובחזרה אליה
כשאני מסתכלת על זה עכשיו זה נראה לי קצת מוזר 😊
אבל אני לא מתווכחת.
הגעתי היום עם סיפור קצר מהכלבייה, ששמה נחשף עכשיו גם בציבור 😊
קישור לפוסט בפייסבוק.
זה סיפור על מעבר לבית חדש, על שגרה חדשה.
בעצם – זה סיפור על כלבה שאומצה, ועל כמה חשוב לדבר איתם ולהכין אותם (ואולי גם את הבעלים שלהם).
מתחילות תקשורת
כרגיל, קיבלתי תמונה של כלבה.
פגשתי כלבה גדולה.
מעבר לעדינות ולטוב הלב שלה, הדבר הראשון שקפץ לי לעין – היא נראתה לי גדולה מדי,
כאילו היא פשוט ויתרה על החיות שבה ובחרה לא לזוז הרבה…
פגשתי כלבה עדינה וחששנית,
שעל פניו נראתה כמו מי שסיגלה לעצמה התנהלות של “דובה”: יושבת, לא זזה הרבה,
כאילו אומרת: “הכי טוב לי להיות בסטטוס של תניחו לי.”
זה הרגיש לי כמו אסטרטגיה של הימנעות, לא להתמודד עם ציפייה ואכזבה,
לא להתאכזב שוב.
פגשתי את הרצון שלה לבית – לצד המון חשש ממנו.
קלטתי שבטבע שלה היא מאוד נאמנה,
והיא גם קלילה יותר ממה שהיא נראית.
אבל הלב שלה פצוע.
הבנתי שהוא רגיש במיוחד במקום של נאמנות.
הרגשתי שיש לה יכולת לצאת מהאסטרטגיה הזו של “אני דובה, אני לא זזה.”
הפידבק של הצוות היה שהיא באמת ממעטת בתזוזה. היא בעיקר רוצה ליטופים.
אבל בהחלט לא אתגרים, כמו אומרת בהתנהגותה:
“אל תלמדו אותי, אל תצפו ממני. בואו נסכם על ליטופים, אהבה וליקוקים.”
עבודה עם הכלבה
קיבלתי שבית יהיה לה ממש טוב.
ראיתי שבתוך מערכת יחסים היא תוכל להיפתח מעבר ל”ליטופים וליקוקים”.
הרצון שלה היה – להיות של מישהו – אנחנו קוראים לזה בעלים.
חשוב לי להגיד שלא כל הכלבים שאני פוגשת רוצים בית.
אבל היא, היא יודעת שאפשר לבנות אמון בבית,
ולמרות הפגיעות והחששנות היא מוכנה לעבוד בשביל זה כי היא רוצה את זה:
היא רוצה לשמוח.
היא רוצה להיות עם מישהי שהן שמחות אחת לקראת השנייה.
למשל שמחה של “חזרת הביתה – איזה כיף שאת פה!”
שמחה ושובבות של לנדנד לבעלים: “בואי נצא לטיול.”
כאן הצלחנו לעבור מאסטרטגית ה”דובה – תעזבו אותי בשקט”, לעבודה של הכלבה עם עצמה.
אבל כדי שזה יקרה, צריך שהבית החדש ידע איך לפגוש אותה במקום שבו היא נמצאת
שיעורי בית
קיבלתי כמה דגשים לגבי טיולים ובניית שגרה בבית החדש, וביקשתי שיעבירו אותם למי שתאמץ אותה.
בנוסף, ביקשתי להעביר לבעלים החדשה שלה מסר קצת מורכב:
מצד אחד – להיות מאוד איטית איתה בכל מה שקשור להרגלה וחשיפה לדברים חדשים.
ומצד נוסף – להחזיק בראש את האפשרות שהמערכת ביניהן יכולה להתפתח גם מעבר לחיבוקים וליקוקים.
הרעיון הוא להיות פתוחה לזה בראש, אבל לתת לכלבה את הקצב שלה.
הרבה פעמים, ברגע שאנחנו סבלניים, פתוחים, ונותנים לבעל החיים את הקצב שלו – השינוי קורה מהר.
בית
ואז קיבלתי את ההודעה הזו:
“היא אומצה היום – וראו כמה היא מבינה.
היא זרמה והבינה, ובבית החדש היא כבר מרגישה בבית.”
ובהמשך קיבלתי עוד עדכון מהצוות על כלבה נוספת שנמסרה לאימוץ:
“היום אומצה עוד כלבה שבדרך כלל היא נינוחה ומשוחררת,
ודווקא בתהליך האימוץ היא נהייתה חששנית.
היה אפשר לראות שהיא לא הבינה את הסיטואציה ואצלה כל התהליך לקח הרבה זמן.
אבל הכלבה שדיברת איתה – שבשוטף נוטה לחששנות – הייתה כל כך סומכת בכל התהליך וזרמה בו”.
החיים
כמה חשוב להקשיב לבעלי החיים.
וכמה חשוב להסביר להם.
הרבה פעמים זה עושה את כל ההבדל.
זה לא אומר שלא יגיעו קשיים בדרך. (היי, אנחנו על כדור הארץ…)
אבל זה בהחלט עושה שינוי.
אז בפעם הבאה שהשגרה בחיים משתנה, תזכרו להסביר לבעלי החיים.
ותנסו גם להקשיב להם.
לינק בשישי
אם דיברנו על להסביר ולהקשיב,
הכנס שלנו מתקרב,
בינתיים 47 נשים ( וגם כמה אנשים) כבר נרשמו.
הסדנאות מתמלאות להן
אנחנו מזכירות לכולן שיהיו לנו חללים ממוזגים – שזה אומר מזגן…
וגם אפשרות לשבת בחוץ בטבע – מזג האוויר יחליט לנו.
אם עוד לא נרשמת אני בהחלט מזמינה אותך להצטרף אלינו
ליום של מפגש ולימוד, של קהילה ושל תקשורת טלפתית.
כל הפרטים כאן
