הרבה פעמים כשניכנס לתקשורת – ניתקע, ולא נצליח “לפתח שיחה”.
וזה לא בגלל שאנחנו לא בתקשורת, להפך – נוצר חיבור עם בעל החיים, אנחנו מרגישות אותו במרחב התקשורת.
וזה לא בגלל שאין לנו על מה לדבר, להפך – יש לנו כל כך הרבה נושאים לדבר עליהם, או נושא אחד שחשוב לנו להבין, להסביר או לפתור.
אז מה בעצם קורה?
בדרך כלל אחרי שנכנסנו למרחב של תקשורת – נעצר שם, או אחרי שקיבלנו תשובה על שאלה אחת השיחה נתקעת, או נשארת רדודה. אנחנו נצא מהתקשורת, על פניו תהיה לנו תשובה – אבל בעצם היא תהיה מאוד שטחית או לא מקדמת.
היום אני כותבת על השאלות עצמן, כי בעיניי הן מרכיב סופר חשוב בתקשורת.
אתן כלים איך לבנות שאלות ואיך לנהל את הדיאלוג הזה – שהוא לא בשפה הרגילה לנו.
1. לפני ששאלנו
להתכונן לפגישה.
כן… גם בחיים האמיתיים שיש לנו פגישה חשובה אנחנו מתכוננים אליה (אני מקווה😊).
חשוב שנדע עם עצמנו לפני שניכנס לתקשורת, ולפני שנשאל שאלות שאלות מה הסיבה שאנו שואלים אותן:
- כי אני לומדת ומתרגלת?
- כי אני רוצה לקבל תשובה שתיתן לי שקט (רגשות אשם)?
- כי אני סקרנית?
- כי אני רוצה לשמוע את בעל החיים ואת עולמו?
- כי אני צריכה לקחת החלטה והוא חלק מהשיקולים?
אחרי שביררנו לעצמנו את הסיבות, נוכל לדייק גם את השאלות ואת כיוון השיחה.
בידיעה וגמישות שיכול להיות שהתקשורת תלך לכיוון אחר לגמרי, כדאי לתכנן את השאלות מראש, ורצוי גם לכתוב אותן.
2. להמשיך לשאול
האחריות על רציפות התקשורת נמצאת אצלנו.
הדרך שלנו לשמור על הרציפות הזו היא דרך שאילת שאלות.
בפועל, הרבה פעמים כשניכנס לתקשורת אנחנו קצת כמו נקפא במקום
אנחנו פתאום שם, קולטים שיש תקשורת ונעלמים דום, מתבלבלים, מתרגשים, מוקסמים אבל נתקעים.
מה עושים עם זה?
קודם כל זה ממש בסדר להיתקע. אני אפילו מזמינה בהתחלה להתמסר לקפיאה הזו.
אם התמסרנו לחוויה הראשונית הזו של “וואו יש חיבור חדש ואני מוקסם או מוקסמת ממנו” – הייתי פשוט אומרת את זה לבעל החיים.
אומרת משהו כמו: “לא באתי לשאול כלום או לדבר, רק להיות ביחד במרחב הקסום הזה”.
או אולי “באתי לשאול ולדבר אבל רגע, אני מוקסמת אפשר להיות קצת יחד בזה? זה פשוט חדש לי”.
כך הוא יישאר איתנו ולנו יהיה את רגעי החסד הללו שכל כך שווה להיות בהם.
אחר כך, אם פשוט נתקעים בגלל ש…בגלל שככה זה בדרך כלל קורה – אז הנה עוד כמה כלים:
3. להרחיב את הנושא
גם אם השאלות כתובות – אפשר להיתקע.
תאמינו לי, ראיתי את זה במהלך הקורסים.
אז… אם נתקענו, נוכל להעמיק באינפורמציה שהם נותנים לנו.
אם ניקח את מה שהם הביאו ונרחיב אותו נוכל להמשיך להיות בדיאלוג ובתקשורת.
נשאל שאלות פתוחות כמו:
איך זה הרגיש לך?
למה אתה מתכוון?
תוכל לתת לי דוגמאות?
מה היית רוצה שיקרה?
יש משהו שיכול לעזור?
שאלות כאלו יוכלו להרחיב לנו את נקודת המבט ולאפשר לנו להמשיך את התקשורת.
4. עכשיו תורך
אם לא קיבלנו כלום על שאלה שהעלנו אפשר לשאול:
– על מה כן תרצה שנדבר?
– מה חשוב לך?
רמת הספציפיות והישירות תלויות בנושא ובאופי השיחה.
אבל בדרך כלל אם נגיע לתקשורת ממקום נקי – אין בעיה עם שאלות ספציפיות וישירות.
לבעלי החיים הדברים פשוטים ופתוחים.
לרוב אין להם נעים לי / לא נעים לי / זה פרטי וכל מיני כאלה… לרוב.
5. לחזור על מה שקיבלנו
כלי נהדר שאני אוהבת להשתמש בו במהלך תקשורות ואוהבת ללמד אותו הוא לחזור על מה שקיבלנו:
“תן לי לראות אם קלטתי נכון”, ולחזור בקצרה על מה שקיבלנו.
זה מאפשר לדייק את השיחה, לדעת אם קלטנו אותם נכון.
(בעבורם – זו הזדמנות נוספת להעריך אותנו על ההקשבה שלנו אליהם- וזה בהחלט מקדם תקשורת איתם).
אותו הדבר אני מבקשת, רק הפוך.
ביחוד אם נדבר איתם על הסכמים או הכנה לקראת שינויים:
לבקש מהם לחזור על מה שאמרתי, כדי לראות אם הם הבינו.
שאילת שאלות היא אמנות שאני מאוד אוהבת, אני רואה שוב ושוב כמה היא משמעותית בתקשורות, ואיך עבודה נכונה עם השאלות יכולה לפתור קונפליקטים ולשנות מציאות.
היא אמנות שמשתכללת כל החיים
לינק בשישי
בחרתי להביא סיפור מעניין של אביב גרין, אקולוג ויוצר סרטים, שמספר בקצרה על המסע שלו באפריקה.
אזהרת מסע – מסופר בו על שבט לא צמחוני או טבעוני – למי שהנושא קשה לו או לה.
יש בסיפור גם בקשת עזרה, וגם חלק קטן שאני כנראה אקח בו חלק. (תנחשו איזה)
“לפני 8 חודשים טסתי לאפריקה בכוונה להבין ולתעד כיצד אנשים שחיים ללא חיבור לרשת המים והחשמל (אוף-גריד) חיים, ומה אפשר ללמוד מהם על קיימות. למזלי, בחורה צעירה בשם פריסיליה הזמינה אותי לשבט שלה – שבט הסאמבורו.
בכפר קטן בשם נ’קילויס, הם חיים באופן מסורתי שרק בשנים האחרונות החל להיות מושפע מהעולם המודרני. עד כה, הם היו תלויים לחלוטין בחיות המרעה שלהם (כבשים, פרות ועיזים). זה היה הכסף, הרכוש והמזון. התזונה שלהם הייתה מבוססת על חלב, בשר ודם, ועשבים רפואיים שהם מלקטים מהסוואנה.
ב 20-30 שנים האחרונות (ובמיוחד ב 5 האחרונות), בצורות קשות פוקדות את הסוואנה הזו. כשיש בצורת, אין דשא, כשאין דשא – החיות מתות. ב 2022 יותר מחצי מכל הצאן שלהם מת מרעב. וכשזה קורה, אנשים כורתים את העצים כדי להאכיל את החיות עם העלווה שלהם. כך נוצר תהליך של מדבור: מסוואנת-יער עם שפע עצים, המקום הפך ל dryland savannah.
פריסיליה, שעזבה את הכפר, למדה פרמקלצ’ר והפכה למדריכה, חזרה לפני שנה וחצי על מנת להביא את השינויים הנחוצים – לאסוף את הזרעים מהעצים שכן שרדו, להנביט אותם במשתלה ולהתחיל ליער מחדש את הסוואנה הזו.
פריסיליה כעת מתמודדת, באופן מפתיע, עם עדר פילים שמגיע ורומס את המשתלה כל פעם שבונים אותה, ושובר את המכלים לאגירת מי גשם (וכל דבר אחר). מצאנו את עצמנו בדילמה- איך ממשיכים את תהליך השיקום האקולוגי, מונעים את ההרס של הפילים, אך גם עונים על הצרכים הבסיסיים של הפילים.
אחרי הרבה חשיבה והתייעצויות, יצרנו תכנית שאנו מאמינים שנוכל לתת מענה לקשיים האלה, ולסלול דרך של הרמוניה בין האדם לטבע. עכשיו אנחנו מנסים לגייס את המשאבים כדי לגרום לזה לקרות.
חלק מהחזון הוא ליצור מרכז אליו אנשים מכל העולם יוכלו להגיע, לחוות את אופי החיים הייחודי של הסאמבורו וללמוד על שיקום אקולוגי”
דרך הסרטון אפשר לחוות את המקום ולהגיע לקמפיין המימון
שתהיה לכולנו שבת של שלום
באהבה ובתפילה
מוריה
כל שישי אני כותבת את שפה אחת בשישי.
אפשר לקבל את הפוסטים דרך קבוצת ווצאפ שקטה או למייל
