טראומות או מחשבות על הגדרות

אני לא הראשונה שאכתוב על זה וחשוב להגיד שלא עשיתי על כך מחקר,
אני רוצה לספר מניסיוני האישי של החיים שלי ושל א.נשים ובעלי חיים שאני פוגשת.
הרבה מהפניות שמגיעות אלינו למרכז הן פניות בגלל בעיות התנהגות של כלבים, לפעמים יגידו לנו שמדובר בחרדת נטישה אצל כלבים, יהיו מי שיגדירו לנו שמדובר בכלב בדיכאון.
אז בואו נגיד את זה הכי פשוט
לא כל תגובה של בעל חיים גם אם היא קיצונית היא טראומה, ואפילו אם זה נראה ככה.

מה ההבדל?

חשוב שנלמד להבחין בין התנהגות של בעל חיים שמקורה בלמידה של בעל החיים לבין טראומה.
אני בטוחה שאפשר להגיד – “אבל אם הכלב בורח כל פעם מאיש עם כובע מה זה משנה אם זה בגלל למידה שלו או בגלל טראומה?
הרבה יגידו מה זה משנה איך נקרא לזה, מה שמשנה הוא שהוא בורח והוא מפחד וזהו.
בעיני זה בהחלט משנה,
אם הכלב למד ש”איש עם כובע הוא מסוכן”. העבודה תהיה ללמד אותו אפשרות נוספת לפרשנות. אפשרות לחוות חוויה אחרת וממנה למידה אחרת.
אם יש לכלב טראומה זה אומר שצריך לשחרר אותה בכדי שהוא יוכל להמשיך בחיים ובתהליך הלמידה.
יצא לי לא פעם לפגוש בעלי חיים שהסביבה הגדירה אותם כ-טראומטיים, ובתכלס מה שהיה שם זו למידה על סמך נסיון. למידה והתנהלות מתוך אותה למידה, פשוט כי לא התבצעה למידה אחרת.
(למידה כמו: החיים מסוכנים. כל בני האדם לוקחים ואחר כך עוזבים. אנשים עם כובע מרביצים, ועוד).
פגשתי גור חתולים חמוד, עדין וקטן שעבר ממשפחה אחת למשפחה שניה. הוא היה בטוח שגם המשפחה הזו תעביר אותו למשפחה הבאה ומתוך כך בחר שלא ליצור קשר וחיבור.
במסלול חייו הקצר זו הייתה הלמידה שלו
היה אפשר לאמר שהוא בטראומה בגלל המשפחה שעזבה אותו,
אבל בפועל זה לא היה נכון.
עשיתי שיחה קצרה עם הגורון.
אחרי שהבנתי איך הוא רואה ומבין את החיים, הסברתי לו שהחיים מגוונים יותר. מגוונים מאותה חוויה יחידה, הסברתי לו שהוא לא יעבור מבית לבית וממשפחה למשפחה כל חייו.
כשהוא הבין הוא יכל לשחרר את אתה הבנה שהחזיק ולהמשיך ללמידה חדשה. למידה שמתוכה הייתה התנהגות חדשה. (כן הוא התמסר לבני המשפחה החדשה כמה ימים אחרי השיחה איתו).הרבה מהמקרים שמגיעים אל המרקז הם מקרים שמוגדרים כ בעיות התנהגות של כלבים

מתי מתרחשת טראומה?

כשחווים חוויה מסוימת פיזית או רגשית והיא “נתקעת בגוף”
נתקעת בגוף, מה זה אומר? שהאנרגיה שהצטברה בגוף בעקבות החוויה לא קיבלה הזדמנות לפורקן.
בעקבות החוויה הרגשית, פיזית מצטברת אנרגיה בגוף. כדי שהאנרגיה הזו לא תתקע בגוף היא חייבת להשתחרר.
כל עוד הגוף “סוחב” את אותה אנרגיה שלא נתן לה פורקן הוא יחפש לשחזר את המציאות שוב ושוב על מנת לתת לאנרגיה הזו הזדמנות להשתחרר…
יותר ויותר מחקרים מצביעים על הקשר הזה
פטר לוין כתב את אחד הספרים היותר מוצלחים מבחינתי בנושא: “להעיר את הנמר” של פטר לוין.

חשוב לדעת:

גם אם יש טראומה, הרבה פעמים ניתן לשחרר אותה בטכניקות שונות. יצא לי לראות בעלי חיים שאחרי טיפול התחילו לרעוד או להגיב בתנועתיות שהיא היא בעצם מנגנון השחרור המובנה בכולנו.
אז מה אני ממליצה:
ראשית לדעת שיש מה לעשות.
גם אם זו למידה שבעל החיים למד וגם אם זו טראומה שנחקקה בו, אפשר לעבוד עם בעל החיים.
בתקשורת ניתן ללמוד האם הוא תקוע בטראומה או האם הוא למד משהו שגוי או משהו שכבר לא רלוונטי
כן, הרבה פעמים פשוט נצטרך להעיר אותם להתבונן. כך הם יבינו את הדברים בצורה שונה ואולי אפילו יותר מדוייקת.
זה עובד מצוין! שם באמת קורים קסמים.
בתקשורת נזהה את ההבדל בקלות יחסית, פשוט כי אפשר לראות היכן נמצא בעל החיים:
בלמידה שלמד או בשחזור הרגשי פיזי.
אם מסתבר לנו שיש טראומה, ויש צורך לשחרר טראומה יש דרכים מצוינות אחת מהן היא EFT.

נקודה נוספת שכדאי לשים אליה לב היא ההתנהלות שלנו,
הרבה פעמים בעלי חיים מוכנים להשאיר את העבר מאחור.
זה אנחנו בני האדם משחזרים להם אותו שוב ושוב. בסיפורים, ברחמים, ומנציחים משהו שיכל להשתחרר.

יש לך שאלה?
מזמינה אותך לעמוד שאלות ותשובות, אפשר גם לשלוח לי שאלה מכאן