“בתחילת מאי עברתי דירה. בעצם זה לא לגמרי נכון… עברתי מדירה של כ 70 מטר עם מרפסת קטנה בדרום תל אביב לבית של 230 מ”ר עם פטיו גדול בגליל התחתון.
יש לי כלבה קטנה ושלוש חתולות, את כולן הצלתי מהרחוב. כל אחת אישיות חזקה בפני עצמה, ומסיבות שונות הן לא יוצאות לרחוב.
עם הזמן נהיה להן צפוף בדירה הקטנה, וזה השפיע על ההתנהגות שלהן, בעיקר של שתי החתולות הגדולות יותר. היה המון מתח בבית. השתיים רבו הרבה, אחת הייתה עצבנית והשנייה פיתחה באופן קבוע קיב בחניכיים. גם אני סבלתי מהצפיפות בדירה עצמה ובאיזור, מה שהשפיע על התנהגות החתולות.
בסוף קיץ 2020 החלטתי לעשות מהלך, ולעזוב את תל אביב לטובת בית במושב. חיפשתי כארבעה חודשים, ולבסוף מצאתי בית גדול ומרווח במושב חקלאי בגליל התחתון.
אז, התחלתי להראות להן את הבית, כמובן בתקשורת ובאופן קבוע.
הראיתי להן איך נראה הבית, איך נראה כל חדר, איך הסביבה, וגם למה כל חדר מיועד, ממש לפרטי פרטים.
לקראת המעבר די חששתי מהמעבר עצמו. בכל זאת הן צריכות להיות כמה שעות טובות במנשא, וגם לא הייתי בטוחה האם לשחרר אותן מייד בבית החדש, או להשאיר אותן כמה ימים בחדר סגור להסתגלות.
כמה שבועות לפני כן הרגלתי אותן למנשאים, כך שלא הייתה כל בעיה להכניס אותן למנשאים שלהן ולנסוע.
הן לא שמחו במיוחד להיות יום שלם במנשא, אבל לרוב הן היו שקטות. לאורך כל היום הסברתי להן את הסיבה שהן במנשא, ובעיקר הבהרתי להן, שתהיה להן תנועה חופשית ברגע שהמובילים יעזבו את הבית. ואכן כך היה. בדקתי איתן, מה הדבר הנכון עבורן, והבנתי שהן כבר מכירות את הבית מהתיאור שלי בחודשים הקודמים, ולכן שיחררתי אותן ישר לבדוק את כל הבית.
התקשורת המוקדמת ממש עזרה להן, והן מייד התנהגו כאילו הן מכירות את המקום. סגרתי את הפטיו ברשת, וכיום הן פשוט מאושרות. החיים ביניהן מתנהלים על מי מנוחות, שתי החתולות שרבו ביניהן התחילו פתאום לשחק תופסת בכל הבית, ואפילו נתנו אחת לשניה “נשיקה” לפני כמה ימים.
הקיב בחניכיים נרפא.
החתולה שהייתה עצבנית – עכשיו רגועה.
כמובן שגם ההרגשה שלי משפיעה עליהן. אני מרגישה שהגעתי הביתה וזה כמובן משפיע גם עליהן”.
סיפרה שירה מוריאל זינגר, מלווה ותומכת קורסים ותלמידים בצוות שפה אחת
