שיחותיי עם פיצי
מכרה מעבירה לי תמונה של חתול ומבקשת שאשוחח איתו. אני, לא יודעת עליו כלום.
בשיחה הראשונה הוא מראה לי חיים שובבים של משחקים וכיף, הוא בטוב.
אני שואלת איך קוראים לך
הוא עונה: פיצי
אני חושבת לעצמי: אני בטח סתם ממציאה, פיצי זה שם סתם בלי משמעות, מעין כינוי של חתול.
אני שואלת את המכרה, היא אומרת לי שנתנה לו את השם פיצי, הוא היה אצלה מעט זמן
היה קטנטן והיא פשוט קראה לו פיצי.
היא מספרת לי שהוא כבר לא חי בגוף פיזי
היא מבקשת שאשוחח איתו שוב ואבדוק איתו אם הוא כועס עליה או שיש לו מסר עבורה
אני נכנסת לשיחה נוספת איתו.
הוא מראה לי מצב של מחלת עור בעיקר באיזור האף והפנים שלו וסבל גדול.
הוא מראה לי את עצמו על שולחן טיפולים של ויטרינר במעין הליך טיפולי כואב ולא נעים.
הוא עייף.
סובל.
אני שואלת בשם המכרה האם יש לו איזשהו מסר עבורה
הוא עונה:
לא תמיד צריך להציל
אני חוזרת אליה עם המסר
היא בוכה.
היא אישה שמצילה חתולים שנים רבות, נלחמת על כל חתול.
מאוד רגשית ורגישה
החתול הזה הגיע אליה חולה במחלה מסוימת ומצבו הלך והחמיר מיום ליום.
הוא סבל.
היא לקחה אותו לווטרינר הרבה פעמים ו במהלך 5 פעמים הווטרינר ממש הציל אותו ממוות.
עד שבסוף אחרי הפעם החמישית הרפו ואפשרו לו לעזוב את הגוף הפיזי שלו.
היא לקחה את המסר שלו לליבה והבינה שאולי באמת לא תמיד צריך להציל.
מודה על השיחה הזו, היא לימדה גם אותי הרבה. דגנית
