כלב שמבין את המצב ומחליט להתחשב

יוליה שיתפה
זהו סיפור קצר על אחד הכלבים שלי, ששמו זביגי.
בעקבות המצב, בימי קורונה, אני ובן זוגי החלטנו להביא את אמא שלי לביתנו, שתהיה אתנו ולא תרגיש בדידות או ניתוק בתקופה הלא קלה הזו.
אמא מפחדת מכלבים גדולים וקולניים וזביגי עונה על ההגדרה: אוהב להיות דומיננטי ולספר על כך בנביחות לכל מי שבא.
דיברתי איתו כמה ימים לפני וביקשתי ממנו להתנהג לאמא יפה.
הוא אמר שאין לו שום בעיה 😉
זה נשמע לי מאד משעשע והאמת, קצת לא הייתי סגורה ביני לבין עצמי לגבי הנכונות שלו, אבל הלא יאומן קרה:
כשאמא הגיעה, הוא ישר ניגש והתיישב לידה. הוא לא נבח אפילו נביחה אחת, בפעם הראשונה ב-14 שנות חייו, וקיבל אותה מיד.
מאז עברו כמה ימים ואני שמחה לעדכן שמתפתחת לה כאן בביתנו בירושלים מערכת יחסים עדינה ומרגשת מאד:
זביגי יושב בחדר עם אמא כשהיא קוראת ספר,
רובץ לצידה כשהיא שותה תה
ומנמנם לצידה כשהיא חותכת סלט.
מקווה שהסיפור העלה קצת ווייב חיובי ואת מפלס האופטימיות ☺