שפה אחת

כשחיפשתי שם למרכז ללימודי תקשורת עלו הרבה שמות, חלקם ממש יפים. אפילו התייעצתי עם הפייסבוק והווצאפ, כמקובל ותודה לכל נותני הרעיונות.
ממש בסוף הגיע השם הנבחר “שפה – אחת”
אז מאיפה? איך? למה? כך היה:

כבר היה לי שם למרכז, כזה שאפילו ממש אהבתי וכבר העברתי לגרפיקאי ולשיווק כדי לעדכן במקומות הרלוונטיים. שמחתי להיות אחרי, כי החיפוש אחרי שם ישב לי על הראש.
יום אחרי שהעברתי את השם ההוא ונהיה לי שקט בראש,
ישבתי בסלון עם ביתי בת ה 16,
נדייק… אני ישבתי עם המחשבות שלי והיא עם הנייד שלה, רואה סידרה בשם “לוציפר”. (לא ראיתי את הסדרה ואני לא מכירה אותה, מקווה שהילדה שלי לא רואה תכנים אסורים)
אני שואלת אותה על מי מדברים בסדרה,
היא עונה: על קין והבל.
אני עם השטויות שלי שואלת אותה:
על מה תולים כביסה?
(על חבל)
ומי הרג את קיין?
(הבל)
היא שואלת אם לפעמים אני יכולה להתבגר לפחות קצת…
ביקשה קיבלה – אני מתחילה לספר לה על מגדל בבל. הוא במחשבות שלי כבר כמה ימים, סוף סוף הבנתי איך יכול להיות מעבר כזה דרמטי משפה אחת לבליל השפות שהיה שם ומה בעצם רצו לומר לנו בסיפור הזה.
אני מתארת לה שהיה שם בלגן אחד גדול: פרויקט משותף בריבוי שפות וריבוי רצונות.
באמת ברדק, לך תנהל ת’סיטואציה… נראה לי שמנהלי העבודה לא שרדו שם.
אני מסבירה לה שלפני שזה קרה הייתה שפה אחת!
עוד אני מסבירה לה שזו לא היתה עברית או ערבית או ארמית או אמהרית או אנגלית, זו הייתה שפה אחת שכולם הכירו וידעו, בכל מקום בעולם.

תוך כדי שאני מספרת לביתי את הסיפור, אני מבינה שלפני מגדל בבל כולם היו באחדות ופעלו לשם אותה מטרה ולכן הבינו אחד את השני, כלומר, אין ברדק.

כשהנפרדות (או איך שתבחרו לקרוא לזה) עשתה את המהלך שלה על הכדור שלנו, למעשה הפסיקו לעבוד יחד עבור מטרה אחת, הפסיקו להקשיב אחד לשני.
ככה נראה פרויקט/ מגדל שכל אחד בונה את האני מאמין שלו איך שבא לו. כשכל אחד עסוק באיך שבא לו, מה הסיכוי שלו לשמוע את האחר? האם הוא בכלל יכול לשמוע או להקשיב?

בשלב הזה נראה שהמתבגרת העדיפה את “על מה תולים כביסה” והמשיכה עם הסדרה,
אני הלכתי למכולת. שם פגשתי אישה יקרה שלא ראיתי 6 שנים, היא כמובן שאלה אותי מה אני עושה עכשיו כי ראתה בפייסבוק משהו עם חיות “מה את מטפלת בעזרת חיות?”
שוב הסברתי מה אני עושה, חוויה שאני רגילה אליה. ככה זה, כשעוסקים בתחום חדש שעדיין לא מוכר בארץ, רוב מהאנשים לא מבינים מהו ומחברים את זה למוכר ולידוע.
(במאמר “איך תכל’ס” התקשורת עובדת יש הסבר על גבול הידיעה שלנו)
הסברתי שאני מלמדת תקשורת עם בעלי החיים שזו בעצם שפה של כולם – שפה אחת. מגדל בבל הייתה דוגמא טובה כדי להסביר לה מה אני עושה.
היא מבחינתה הבינה, התרגשה, הסתקרנה ואמרה לי לחשוב על הדימוי של שפה אחת.
לנו יש שתיים, יש לנו שתי שפתיים.
כשיש שפה אחת בעצם אי אפשר לדבר אז הדיבור מתנהל לא דרך השפתיים , תקשורת ללא מילים, שהיא תקשורת על חושית, תקשורת טלפתית.
זה היה דימוי מקסים בעייני, דימוי המשקף במדויק את התפיסה שלי.

נפרדנו והלכתי להכין ארוחת ערב.
בכלל לא חשבתי על כל זה באיזשהו הקשר לשם של המרכז, סתם שמחתי שנפתר לי הפלונטר של מגדל בבל.
למחרת אני והבת שלי היינו עסוקות בניקיונות, פתאום הסתובבתי אליה ואמרתי לה:
“תקשיבי, צריך לשנות את השם של העסק כי שפה אחת זה השם שלו”.
וכך היה.
אני כל כך שלמה עם השם הזה שמשקף בדיוק את מה שאני מאמינה, מלמדת ומפיצה.
שפה הנובעת מתוך חיבור לעצמנו, לבריאה ולכל חי.
שפה שמגיעה מתוך רצון להיות באחדות ובשיתוף פעולה, רצון לבנות מבנה אחר, מבנה אחד המכיל וכולל את כולם ונבנה מתוך עבודה משותפת, דרך שפה אחת.