שפה אחת בשישי
שבוע שעבר לא שלחתי לך מייל – סליחה. ביום שישי שעבר הבטן שלי לא נתנה לי להוציא מייל.
כתבתי בווצאפ שאשלח אותו ביום ראשון וכשיום ראשון הגיע ומה שהגיע איתו לא נתן לי לשלוח את המייל.
באותו מייל שלא שלחתי לך בין התכנים שעסקו בבעלי החיים בחרתי גם לכתוב כך:
“זה אולי לא מרגיש שייך לתקשורת עם בעלי חיים אבל זה שייך אלי וחשוב לי לכתוב את זה כאן.
שפה אחת בשישי היא בועה בשבילי ואולי גם בשבילך.
היומיום של כולנו מלא במציאות הזו שמתכנסת לה אוטוטו לשנה.
כמו שכבר כתבתי, בימים וגם בלילות אני אמא לשני חיילים לגמרי בתוך המלחמה והלחימה.
ביומיום אני גם מלווה משפחות שכולות מה 7.10 (כן זה גם בלילות😊)
ובין לבין התחלתי להעביר סלונים של הרבעון הרביעי.
בקיצור, אני עמוק בתוך החרבות ברזל או איך שכל אחת ואחד קוראים לזה…
ופה בשפה אחת בשישי יש מין מקסם שווא כזה של “עסקים כרגיל”.
לא תמיד נח לי עם זה ולא תמיד ברור לי איך להתייחס לזה.
כבר הבנתי שכולנו חיים בתמהיל ייחודי ואישי של גם וגם וגם. תמהיל גמיש שהמינונים בו משתנים.
וגם בתוכי מתקיים לו התמהיל, אני אוהבת את המיילים של שישי ועם הזמן שחולף אני מבינה שמצד אחד מאוד חשוב לי עקביות להוציא אותם כל יום שישי ומצד נוסף אני נותנת יותר מקום לגמישות: כי לפעמים אני פשוט לא מוצאת בתוכי את הגם הזה של שפה אחת בשישי, ולפעמים החיים האישיים שלי נכנסים לתוך המייל כמו למשל המילים האלו”
ואז הגיע יום ראשון ושוב לא יכולתי לשלוח את המייל.
אז היום היה לי חשוב לצרף את המילים האלו וגם להגיד שאני חייבת לך את המייל שלא נשלח וסגר את החודש שהתמקד בשאילת שאלות כי בעצם כבר הגיע ספטמבר ועברנו לחודש חדש שהנושא שלו הוא שיגרה.
שיגרה?
כן על פניו בחירה מוזרה – מה שיגרה פה?
אבל בכל זאת הגיע ספטמבר ואיתו החצבים והציפורים הנודדות שמספרים לנו שהשגרה מתקיימת, ואיתו החזרה למסגרות (ולשביתות).
זה הזמן לאחל שנת לימודים רגועה, בטוחה ומיטיבה לילדים, להורים ולמורים.
ואם לומר ביושר (שזה המשפט החדש שפותח משפטים), אם אנחנו כבר שנה בתוך מלחמה כנראה שזו השגרה שלנו גם אם אנחנו ממש לא אוהבים אותה.
החודש אכתוב על שיגרה אצל בעלי חיים. אתייחס ואתן כלים להתמודדות והקלה בימים של שיגרה מורכבת. אבל דבר דבר, קודם כל נבין את החשיבות של השגרה לבעלי החיים. ורגע לפני נציין יחד את השגרה שלי 🙂
השבוע פתחתי מחזור חדש של שפת החיות. עברה בדיוק שנה מהמחזור הקודם שפתחתי
ובשבילי הפתיחה המחודשת הזו היא איזושהי חזרה לשגרה ואני שמחה ומודה על כך.
פגשתי פרצופים חדשים, פרצופים מוכרים ובהם נכחו הרבה התרגשות, תקווה, חשש וציפייה. אני מוצאת את עצמי גם בכל אחד מאלו.
באחד השיעורים של הקורס הזה אני מלמדת על התנהגות בעייתית של בעלי חיים ובחלק ממנו אני מדברת על חשיבות השגרה. בחרתי להביא חלק ממנו:
חשיבות השגרה אצל בעלי החיים
בעלי החיים שאיתנו זקוקים לשגרה כדי להרגיש בטוחים.
אולי אפשר לומר שאחד מהסממנים לביטחון וליציבות עבורם היא שיגרה.
ההפך מאותה שיגרה הם הגיוון והשינויים שחשובים אף הם לבעלי החיים בשביל לפתח ולהפעיל את סך כל חלקיהם.
למעשה מתקיים “מתח” בין שני אלו – בין השאיפה לביטחון ויציבות לבין הצורך בשינוי וגיוון.
ביטחון ויציבות
לבעל חיים מאוד חשוב לדעת שיש לו איפה להיות וזה בטוח – ז”א המקום הזה הוא המקום שלו ולא יקחו אותו ממנו.
בנוסף חשוב לו לדעת שיש לו מחסה, אוכל, מקום נעים לישון בו ותנאים כללים המכילים את הצרכים הבסיסים שלו, ובתוך מסגרת החיים הזו יש גם גבולות ברורים וגם שליטה מסוימת בחיים.
אני זוכרת שפעם עשיתי תקשורת עם כלבה שבאמת היה לה הכל היא אומנם באה מהרחוב, וזה היה כבר מזמן, מהרחוב היא התגלגלה למשפחה הזו שמגדלת אותה ודואגת לה להכל.
היה לה בית, משפחה אוהבת, מקום לישון, לאכול, לשחק ולקבל אהבה.
אבל היא התנהגה בחוסר שקט קיצוני…
בתקשורת איתה היא אכן הייתה במרחבים של המתח – היא עדיין הייתה בתודעה של כלבת רחוב ולא הצליחה להפנים שהאוכל שהיא מקבלת קבוע, שהאהבה וקורת הגג יהיו עבורה תמיד.
אחרי השיחה איתה, בה השתמשתי בשאלה שסיפרתי לכם עליה בפוסט הקודם ושאלתי “האם זה עדיין כך”? היא סוף סוף הצליחה לראות שלא, שזה לא כך, שיש לה בית בטוח, קורת גג, אוכל, אהבה – בקיצור ביטחון.
והיא נרגעה.
אז שגרה ויציבות ממש חשובים לביטחון של בעל החיים אבל – אם החיים בטוחים ויציבים מידי זה גם מצב לא טבעי ולכן גם לא בריא. יותר מדי יציבות וביטחון יכולים להפוך את בעלי החיים להיות “בטטים” (מלשון בטטה) לא רק במובן של המשקל אלא גם במובן הרגשי, הקוגניטיבי והחברתי. ולפעמים גם תוקפנים.
ולכן לצד ביטחון ויציבות שמייצגים את השגרה חשוב מאוד לתת להם גם גיוון ושינויים.
גיוון ויציבות
כדי לאפשר לבעלי החיים חיים מלאים (יחסית) חשוב לספק שינויים לכל החושים, לצד התנסויות וחוויות חדשות ושונות.
כך נאפשר להם ונספק להם את הצורך להסתגל למצבים חדשים, להתמודד עם קשרים חדשים, לבנות גשרים חדשים.
הצורך בשינויים אצל בעלי החיים הוא צורך חשוב שהרבה פעמים יותר קל לנו לוותר עליו.
במקרים מסוימים מתוך הכרות עם בעל החיים שאיתנו נשתדל אפילו להימנע מכך.
גם הפרזה וגם הימנעות הם שני קצוות וביניהם יש מנעד של אפשרויות. הכל בהתאם לבעל החיים ולנו.
גיוון ושינויים אין סופיים יכולים לגרום “להתמכרות” – צורך אין סופי במשהו חדש ומרגש
ולחילופין גיוון ושינויים מוגברים יכולים להדאיג ולהפחיד את בעל החיים.
לחלקם זה ממש יכול להתפרש כסכנה – לפעמים בעלי חיים יכולים להתקיף את “הגורם לחוסר יציבות” כדי לחזור ליציבות.
לגופו של זנב
אז הבנו שיש חשיבות קריטית לייצר לבעלי החיים שיגרה.
אבל גם הבנו שעודף שיגרה יכול לייצר תסכול ולייצר “בטטיות” ולכן חשוב לגוון.
איך ליצור את התמהיל? בהתאם לבעל החיים וכמובן שאלינו.
האם יש לי תפריט? כמה לשים מזה וכמה מזה?
לצערי לא. אבל אני בטוחה שהקשר עם בעל החיים וההכרות איתו יעזרו לנו למצוא את הכיוון.
ומציעה להתחיל עם בדיקה – איפה אנחנו נמצאים
האם אנו כאלו שכל הזמן מגוונים ומשנים?
נסיעה לטיולים במקומות שונים, מעברי בתים, החלפת בני זוג, רכבת של חיות שנכנסות ויוצאות מהבית, שינוי שעות האכלה, שינוי משחקים
או אנחנו כאלו שהטיול תמיד לאותו מקום, באותה שעה, וכך גם סוג האוכל, שעת האוכל וכו.
אחרי שמיפינו נראה אם נכון לשנות משהו מכל אלו ותמיד תמיד להתחיל בקטן ולראות את התגובה:
האם זו התלהבות ושמחה, אי נוחות או פחד ולהמשיך בהתאם.
אם בא לך ללמוד
מכיוון שמחזור 15 של קורס העומק שפת החיות נפתח כבר
כל מי שרוצה ללמוד תקשורת אפשר ללמוד בקורס הדיגיטלי שזמין מיד לאחר ההרשמה
כל הפרטים על הקורס כאן
https://safa-ahat.com/the_animals_language_course/
מברכת ומתפללת לימים טובים יותר
שבת של שלום
מוריה בן דרור
