מייל בשישי

היי, שבועיים עברו מלימודי התעופה שלי ואני מרגישה הרבה יותר טוב😊
בדרך עברנו את הימים המאוד כואבים ומורכבים: יום הזיכרון ויום העצמאות. 
ביני לבין עצמי חשבתי שאולי בחרתי להתכנס למרחבי הכאב והקושי הפיזיים שלי כדי להתרחק מעוצמות הימים האלו… לא יודעת, ימים יגידו
בסוף המייל צרפתי פוסט שכתבתי על הימים המורכבים האלו.

בעקבות הרבה תגובות ושאלות שקיבלתי אני חוזרת היום לנושא של הפוסט שעסק ב”להגיד או לא להגיד את כל מה שקיבלנו מבעלי החיים”.הפעם אתמקד בשני דברים:
1.    הקסם שנוצר במפגש מלב אל לב בתוך מערכת יחסים שקיימת או נבנית. 
2.    קבלת רשות מבעל החיים ומהבעלים שלו.

הקסם שנוצר במפגש מלב אל לב

תקשורת על חושית עם בעלי החיים היא רובד נוסף במערכת היחסים, היא אפשרות להעמיק, לפתח ולהרחיב את הקשר שלנו עם בעלי החיים.
הרבה פעמים ומהר מעוד התקשורת הופכת להיות כלי כדי להשיג תוצאה מסוימת, אז גם נפנה לאשת מקצוע, ניכנס לעולם הרחב של הציפיות והאכזבות ואולי גם נוותר על ההזדמנות להעמיק את מערכת היחסים…
אבל בעצם, לפני כל אלו היכולת הזו להיות בקשר שהוא מעבר לקשר הנראה, להיות בקשר עמוק ועדין בו אפשר להיפגש היא אהבה, היא הזדמנות ואפשרות מבורכת.
הרבה פעמים יש בי רצון שהאפשרות הזו תתקיים בזכות עצמה ללא תלות בצורך, אלא פשוט מתוך הרצון להיות בחיבור, כי הקסם שנוצר בחיבור הזה הוא כל כך מיוחד, ולא פעם הוא הריפוי עצמו – להם ולנו, גם אם אנחנו האנשים שחיים לצד בעל החיים וגם אם אנחנו עושים עם בעל החיים תקשורת כחלק מלימוד התקשורת.

אז להגיד או לא להגיד

העברת מידע מבעל החיים אל האנשים שלו בד”כ תקרה כאשר אנו עושים תקשורת עם בעל חיים שחי עם מישהו אחר.
וכמו שכתבתי גם אם אנחנו לא “הבעלים” של החיה יש לנו זכות מלאה לפתח איתה מערכת יחסים אישית.
מערכת יחסים אישית  בד”כ תביא לפתיחות ואמון.
וכשהיא נוצרת לא פעם בעל החיים ישתף אותנו במניפה רחבה של  חייו.
בהקשר הזה כתבה לי מישהי 
” האם העובדה שהגענו לבע״ח דרך הבעלים שלו הופך את כל המידע שהוא מספר לנו ל״שייך״ גם לבעלים? 
לתפיסתי לא, בעיקר משום שלבעלי החיים יש זכות למערכות יחסים נוספות.

אומנם המילה “בעלים” לפעמים מבלבלת, היא רומזת שיש לנו בעלות על בעל החיים. אבל הכוונה היא מובנים של אחריות אישית כלפי החייה: למשל על החיים, התזונה, החיסונים של וכמובן אם החייה מנשך מישהו אנו הבעלים והאחריות היא עלינו ולכן אנו הבעלים.
ולכן בנוסף לקשר עם הבעלים, לבעל החיים יש זכות למערכות יחסים נוספות.
על הנאמנות של בעלי החיים אתייחס בהמשך.

הרבה פעמים בעל החיים “ישפוך” אצלנו הרבה דברים שלאו דווקא ירצה שיגיעו אל האנשים שחיים איתו, לא כדי להסתיר מהם אלא בדיוק כמו במערכות יחסים שלנו, לפעמים יותר קל להגיד לזר את אשר על ליבנו בלי פילטרים ובלי עידון, פשוט כי זה לא ישפיע על מערכת היחסים העתידית איתו כמו עם הקרובים לנו…
למשל במועדון של שפה אחת אנחנו מתרגלים את שריר התקשורת דרך תקשורות עם בעלי חיים שונים, וכך כתבה לי מישהי: 
“גיליתי על עצמי שלפעמים, מתוך הרצון שלי להעביר מידע בשביל פידבק, אני מניחה ללא ביסוס שבעל החיים בהכרח רוצה שאעביר את המידע. 
באחד המפגשים שלנו במועדון עשיתי תקשורת עם כלבה שהעבירה לי מידע די קשוח לגבי החיים שהיו לה… אמרתי לכלבה שהיא מוזמנת לשתף אותי בכל החוויות האלו והרגשות ואני מקשיבה להכל. ואם היא צריכה תמיכה אני אשמח גם לתמוך איך שאני יכולה, אבל אני פשוט לא מסוגלת להעביר את המידע הזה לבעלים שלה בשום אופן. 
התחושה שקיבלתי על זה הייתה ״לא ביקשתי שתעבירי את המידע. פשוט שאלת איך היה לי בחיים האלו, אז עניתי.״ 
לפעמים הם פשוט עונים לנו על השאלות שלנו, ואין להם שום צורך שזה יעבור הלאה… 
ולכן, כדאי לבדוק עם בעלי החיים אם הם רוצים שנשתף את האנשים שלהם, או לא, או אולי זה לא משנה להם.

לקבלת רשות מבעל החיים ומהבעלים שלוו

כשאני מלמדת איך לעשות תקשורת אני תמיד עוצרת על שני דברים:
1.    קבלת רשות מבעל החיים עצמו
2.    קבלת רשות מהאנשים של בעל החיים
קבלת רשות מהאנשים: 
בד”כ בעלי חיים הם יצורים מאוד נאמנים, בד”כ בעלי חיים לא ידברו איתנו על עולמם הקשור באנשים איתם הם חיים אם לא קיבלנו רשות מהאנשים שלהם. 
(חלק מהקודים האתיים של תקשורת היא יושרה, לדבר מאחורי הגב זה פחות יושרה).
אם יש לנו מערכת יחסים אישית עם אותו בעל חיים והתקשורת איתו באה רק להעמיק את הקשר שיש לנו ולא באה כדי לשנות סדרים, אני לא רואה סיבה לבקש על זה רשות. 
שוב – אם אני לא מנסה לשנות ולתקן אלא פשוט מעמיקה את הקשר האישי שיש לנו.

קבלת רשות מבעל החיים עצמו
תקשורת הרי אי אפשר לקיים בכפייה… אז למה לבקש מהם רשות?
בעיקר כדי להזכיר להם ולנו שיש להם את זכות הבחירה, לזכור שזה מפגש בגובה עיניים, שאנחנו מגיעים להכיר אותם ומאפשרים  להם להכיר אותנו – מערכת יחסים…
כמובן יכול להיות מצב שזה פשוט לא מתאים לבעל החיים.
(ויעול להיות ששכחנו לבקש רשות מהאנשים שלו, אז הוא יזכיר לנו את זה).

סיכום:
אז בגדול – אין בעיני חובת העברת מידע גורפת.
אם נפעל לפי האינטואיציה נוכל להרגיש מתי לבדוק עם בעל החיים אם המידע שהוא חלק איתנו הוא מידע שהיה רוצה שיעבור או לא, או לא אכפת לו.
הלוואי ונעשה תקשורת עם בעלי החיים לא כי צריך לתקן, לשנות, להסביר פשוט בשביל להעמיק את הקשר.

אם שאלת את עצמך

שאלות שלא עניתי

שאלו אותי לא מעט אנשים – “אבל את יודעת לדבר עם חיות אז איך זה שג’יפסי העיף אותך?

אני מאמינה שכולנו יודעים לדבר עברית ועדיין…

לא תמיד יקשיבו לנו,

לא תמיד יבינו אותנו,

לא תמיד יצליחו לעשות את מה שנבקש.

המילים בכל שפה יודעות לעשות קסמים אבל לא תמיד, אז זה…

ביום הזיכרון - יום העצמאות

מצרפת את הפוסט שכתבתי על רגשותיי והבנותיי לגבי לצמד הימים האלו

 

באהבה – מוריה בן דרור

הצטרפות לקבוצת הווצאפ השקטה – שפה אחת בשישי
מכאן  https://chat.whatsapp.com/JtjPMFyeSVH13qpp0xY018

בא לך להירשם לעדכונים?

אני שולחת מייל רק פעם בשבוע - ביום שישי

שפה אחת - המרכז לתקשורת עם בעלי חיים

אשמח לחזור אליך

אשמח לחזור אליך

זה המייל שלי:  Moriah@safa-ahat.com

זה הנייד שלי:  050-7518181

אפשר גם לשלוח לי הודעה

*לפעמים צריך ללחוץ פעמיים על הכפתור כי הוא בודק אם המייל שהזנת תקין

דילוג לתוכן