התחלתי להנחות את התקשורת ונכנסתי לתקשורת עם החתול המדובר. 
ווואוו הוא הגיע מוכן לשיחה… הרבה יותר ממני 😊.
הקשבתי… והיה לו הרבה מה להגיד…המון.
הפתיע אותי שהוא בעיקר דיבר איתי על משהו מלפני חמש וחצי שנים – כשהבאתי אותו אלינו הביתה. 

בזמנו, חודש אחרי שנולי – חתול הבית המלכותי שלנו סיים את חייו קיבלתי מהבן שלי תמונה של שני חתולים  ג’ינג’ים בלי בית שהתנחלו בבית של חבר ולמשפחה של החבר לא הייתה אפשרות לגדל אותם.
ביום שישי אחד, אחרי שסיימתי להעביר סדנה, מצוידת ב 2 סלי נשיאה הגעתי לאותו ישוב, פגשתי שני ג’ינג’ים צעירים בני כמה חודשים, התלטפנו, התחברנו, הסברתי, הכנסתי ונסעתי עם שניהם אל עבר השקיעה.
סתם… היה כבר מאוחר ופשוט נסענו אלינו הביתה.

בשיחה הוא אמר שהוא שמח שהוא אצלנו ושמח שהבאנו אותו. הוא מאוד אוהב אותנו ואת החיים שלו, הוא פשוט רוצה לשתף אותי בקושי הפרידה שלו מהסביבה בה חי לפני כן.
הבנתי שפספסתי משהו גדול עבורו, ביקשתי סליחה ופשוט ישבתי פתוחה להקשיב. 
כשסיים ביקשתי שוב סליחה.
אז המשכנו לפטפט, דיברנו על מערכות היחסים בבית שאלתי אותו על שינוי ההתנהגות שלו וביקשתי כמה בקשות. היה נעים והיה ברור שהוא פנוי להקשיב גם לקשיים שלנו.