פעם שבוע, הזום נפתח ואנחנו נפגשים לזמן של שאלות ותשובות. זהו מרחב שבו תלמידים מכל שלבי הדרך – מאלו שמתחילים ועד מי שכבר צברו ניסיון רב – יכולים לשתף חוויות, להעלות שאלות ולפתוח דיונים מרתקים.
המפגשים האלו הם מתנה. הם הזדמנות ללמוד זה מזה, להעשיר את הכלים, ולהזכיר לעצמנו את היופי שבתקשורת עם בעלי חיים. השבוע עלו שתי שאלות נוגעות ללב, שהביאו איתן לא רק דילמות מקצועיות אלא גם שאלות רגשיות עמוקות.
איך לדבר עם חתולה בטראומה?
תלמידה שמשלבת תקשורת טלפתית בעבודתה כווטרינרית סיפרה על מקרה מאתגר במיוחד: היא סיפרה על חתולה שהגיעה למרפאה לאחר אירוע אלים מצד הבעלים שלה. החתולה הייתה פצועה ונזקקה לטיפול חירום, והתלמידה טיפלה בה אבל בניגוד לתקשורת שמלווה אותה כחלק מהטיפול בבעלי החיים, הפעם היא הרגישה שהיא פשוט לא מסוגלת לדבר איתה.
“כל כך כעסתי על הבעלים שלה,” היא אמרה. “לא ידעתי איך להתחיל לדבר עם החתולה, ובטח שלא איך להבטיח לה שהיא בטוחה.”
יכולתי להרגיש כמה עמוק נגעו הדברים שלה. השאלה הזו נגעה לא רק ליחס שלנו לבעלי החיים אלא גם ליכולת שלנו, בני האדם, להישאר נוכחים בתוך מערבולת של רגשות.
נגענו בחשיבות התקשורת דווקא ברגעים כאלו וניסינו למצוא את הדרך ליכולת לקיים תקשורת עם החתולה: הצעתי לה לגשת לסיטואציה בדיוק כמו שהיא ניגשת לטיפול רפואי: בשלבים ברורים, צלולים ואוהבים.
להתחיל מהפשוט – תיווך פיזי:
להסביר את מה שעושים, ממש כמו שמדברים עם מטופל אנושי. למשל אם את מנקה את הפצע, לומר: “אני מנקה את הפצע הזה כדי לעזור לך.” להתחיל מתיאור של הפעולה המעשית. זה לא רק מרגיע – זה גם יוצר חיבור ראשוני פשוט ונגיש.
לתת הקשר של זמן ומקום:
לשתף במידע כמו כמה זמן בעל החיים יישאר במרפאה ומה המטרה בטיפול. לדוגמה: “את כאן עד שתחלימי.”
לשאול שאלות – איך היא מרגישה ומה היא צריכה:
לשאול בעדינות: “איך את מרגישה?” או “מה את צריכה?”
אולי בעל החיים יפתיע בתגובה שתגיע, אם ירגיש בטוח.
ואולי יש לו שאלות? אולי חשוב לו להבין דברים? אולי חשוב לו לגלות את רגשותיו, חששותיו, מחשבותיו?
למה לשמור על איזון רגשי?
גם במצבים טעונים רגשית, חשוב לשמור על איזון. נטייה חזקה מדי לצד אחד – למשל הזדהות מוחלטת עם החתולה –עלולה ליצור חוסר איזון שיכול להקשות גם על התקשורת עם בעל החיים. (כן, בעלי החיים נאמנים, לא נעים להם לחוות את ההתנגדות שלנו לבעלים, גם אם יש להם קושי איתם). וגם על תהליך הריפוי.
התפקיד שלנו הוא לייצר מרחב מאוזן, ולהחזיק אותו משוחרר משיפוט, ולהיות שם עבור שני הצדדים: גם החיה וגם האדם.
למשל, להבין את הכאב של החתולה, אבל גם לראות את האדם שמעבר לסיפור. כשאנחנו שומרים על ציר נקי, אנחנו עוזרים למערכת כולה להתאזן.
*כוכבית אחרונה, תכל’ס אולי ראשונה למי שכבר מכירים אותי
לוותר על הנחת ההנחות.
האם החתולה בטראומה? (אולי מי שבטראומה מהאירוע הם אנחנו?)
אולי היא בטראומה ואולי לא, ימים יגידו ולא מפגש ראשוני.
אולי התווית הזו ששמנו עליה היא שלנו?
נשאל את עצמנו האם בהגדרה הזו “היא בטראומה” אנו מקדמים ריפוי או לא.
במקום הגדרות שלא תמיד מבוססות – אפשר להתייחס למה שאנו רואים למציאות:
ניכר שהיא מפחדת/ מבוהלת/ שקטה/ דרוכה/ עצובה וכו’
טראומה היא כאשר כל אלו נתקעים בגוף ובנפש ולא מוצאים דרך להשתחרר, ואז הופכים לפוסט טראומה – אבל זה כבר לפוסט אחר.
על כלבה שמסרבת לאכול
השאלה השנייה הגיעה מאישה שנמצאת בדילמה רגשית סביב כלבה מבוגרת שלה. הכלבה, שכבר חיה חיים מלאים, מתקשה ללכת, סובלת מכאבים ולעיתים קרובות מסרבת לאכול.
אני לא יודעת מה לעשות,” היא שיתפה. “האם להתעקש שהיא תאכל? האם בכלל נכון ללחוץ עליה?”
כשהצעתי לה להיכנס לתקשורת עם הכלבה, היא הודתה שהרגשות שלה עצמם מהווים מחסום: “אני כל כך רוצה להחזיק אותה בחיים, שזה מפריע לי לשמוע אותה.”
שוחחנו על היכולת להרגיש גם וגם – גם להרגיש את הרגש שלה וגם את הרגש של הכלבה, בלי לבטל אף אחד מהם.
זה יכול להיות קל, אם מסכימים לאפשרות הזו, וזה חיוני כדי לפגוש את האמת של בעל החיים.
מחשבה לסיום
היכולת שלנו לתקשר עם בעלי חיים ברגעים המורכבים ביותר היא לא רק מתנה עבורם, אלא גם עבורנו.
הסיפורים מחזירים אותנו לעיקרון פשוט אך עמוק בתקשורת עם בעלי חיים: כדי להיות באמת נוכחים עבורם, אנחנו צריכים להיות נוכחים גם עבור עצמנו.
בין אם זו חתולה שנפגעה וזקוקה לתיווך פשוט ומרגיע, או כלבה מבוגרת שדורשת מאיתנו הקשבה עמוקה לשני הצדדים – בעלי החיים שלנו מזמינים אותנו להיות קשובים גם להם וגם לנו.
שני הסיפורים נגעו בלב שלי, ואני בטוחה שגם בלב שלך. הם מזכירים לנו את הכוח שיש בהקשבה עמוקה – לעצמנו, לבעלי החיים שלנו ולעולם סביבנו.
אני מברכת את כולנו ביכולת למצוא רגעים של שקט ונוכחות, גם במקומות שבהם הרגש גועש. שתהיה בנו היכולת לחוש גם וגם – את מה שבתוכנו וגם את מה שסביבנו – ולמצוא איזון שמאפשר חיבור אמיתי.
שיהיו הימים הקרובים מלאים באהבה, רוגע וחיבור עמוק לבעלי החיים שלנו ולעצמנו.
שתהיה לכולנו שבת של שלום
מברכת ומתפללת לימים טובים
מוריה בן דרור
אני שולחת את הפוסט הזה כל יום שישי בקבוצת ווצאפ שקטה
הצטרפות לקבוצת הווצאפ השקטה – “שפה אחת בשישי” מכאן
אפשר כמובן להעביר את הקישור לפוסט או לקבוצה
