חרקים בבית

מה עושים כשמגיעים אלינו אורחים לא קרויים? נמלים, תיקנים, צרעות?
אם זה נמלים למשל, הרבה פעמים נחפש מישהו שיבוא ויעשה הדברת נמלים בבית או בחצר.
העניין הוא שלפעמים אפשר גם אחרת.
יש פה כמה פוסטים המדברים על תקשורת שנעשתה עם נמלים בגינה או נמלים בבית ופתרה את הבעיה בלי להביא מדביר.
הפעם אני משתפת סיפור של מילי ברגמן, שלמדה איתי תקשורת דרך קורס שפת החיות.
באחד השיעורים אני נוגעת בדרכים לעשות תקשורת כשיש בעיה:
איך לנהל שיחה שכזו, מה להראות, מה להעביר.
יש גם מאמר בנושא שמסביר את הדרך לדבר עם חרקים.
בשיחה של מילי ממש אפשר לראות את השלבים, ובעיקר לשמוח מהתוצאה.

נמלים? לא ולא, טרמיטים!

רציתי לשתף בשיח עם טרמיטים
איפשהו שם באמצע מרץ הבחנתי במה שנראה נקודת בוץ על הקיר.
ניקיתי אותה והמשכתי ביומי.
יומיים אחר כך ראיתי שנקודת בוץ חזרה, ואף גדלה.
שוב ניקיתי אותה ונפל ממנה חרק קטן די שקוף…. זה היה נראה לי מוזר😱
ערב למחרת שוב נפל חרק כשניקיתי את הבוץ. כבר היה ברור לי שזה קן של משהו.
חיפוש תמונה מהיר בגוגל הוביל אותי למסקנה שמדובר בטרמיטים,
ושזה אסון נוראי וסיפור להיפטר מהם.

מה עושים? עושים תקשורת

רגע לפני שצלצלתי לבעל הדירה וצללתי לרחמים עצמיים,
חשבתי לעצמי: “למה לא לעשות איתם תקשורת?”
בהכי סקפטיות, וחוסר רשמיות (בדרך כלל אני מתחברת עם מחברת ועט), נשכבתי על הספה, עשיתי כמה נשימות, התחברתי לתדר הזה של האהבה אל הטבע, הבטתי בתמונת החרק שצילמתי וביקשתי לדבר עם המלכה.
“המלכה לא פנויה לדבר אתך, אבל אנחנו תודעה אחת, דברי אתנו ואנחנו נעביר לה”, הם ענו לי.
שאלתי למה הם פה, בבית שלי?
הם הופתעו מהשאלה שלי.
הסברתי להם מה זה בית עבורנו ואת המונח גבולות.
הם לא הצליחו להבין לגמרי.

משא ומתן – יש שלהם 3 אפשרויות, בעצם 4

הסברתי להם כי איך שאני רואה את זה יש להם 3 אופציות:
– הם ממשיכים לבנות מנהרה אצלי בקיר. אני כל יום מנקה אותה ולא יאפשר לבניה לקרות.
(התנצלתי שזה המצב ונסתי להסביר שוב למה זה לא אפשרי).

– במידה והם ינסו לצאת דרך הצד השני של הקיר הם יגיעו לבעל הדירה שלי והוא, ברגע שיבחין בהם יזמין הדברה.
(הסברתי גם מה זה אומר, והרגשתי שהם לא אהבו לשמוע את זה).

– הצעתי להם לצאת לגינה מחוץ לבית, היא לא שייכת לאף אחד ויש שם עצים. ממש דמיינתי את הדרך שיעשו.
הרגיש לי שהם לא מתלהבים מהרעיון, אז נתתי עוד הצעה, ליער אקליפטוסים די גדול שיש ממש מעבר לכביש לא רחוק מכאן (שוב דמיינתי את הדרך).

עוד באותה שיחה הרגשתי איך הרוב רוצה ללכת ליער האקליפטוסים, הייתה תחושה שהם מתחילים לארוז …
אך גם הרגשתי שהיו כאלה שרצו להישאר.
למחרת היה עוד כתם בוץ הרבה יותר קטן (גם אותו ניקיתי).
ולמחרת זהו…
זה די מטורף התקשורת הזאת שעשיתי על הדרך.
כל זמן חששתי שזה לא תקשורת ולא בטיח, סתם הם יוצאים ממקום אחר שאני לא רואה… אבל עבר כבר חודש וחצי ואין להם זכר…
אז אני משתפת אתכם בדבר הנפלא הזה, כי למדנו כלי שהוא מתנה!
שנדע ימים שלווים מלאי הרמוניה.

תודות

תודה למילי על הסיפור המקסים.
אני תמיד שמחה לשמוע ולשתף סיפורי תקשורת, אז אפשר ורצוי לשלוח לי דרך יצירת קשר