טראומות או מחשבות על הגדרות

מתי הן תורמות ומתי פחות...
תמונות למגזין (16)-min

אני לא הראשונה שאכתוב על זה וחשוב להגיד שלא עשיתי על כך מחקר,
אני רוצה לספר מנסיוני האישי של החיים שלי ושל א.נשים ובעלי חיים שאני פוגשת.
אז בואו נגיד את זה הכי פשוט
לא כל תגובה של בעל חיים גם אם היא קיצונית היא טראומה, ואפילו אם זה נראה ככה.
קודם כל
חשוב שנלמד להבחין בין התנהגות של בעל חיים שמקורה בלמידה של בעל החיים לבין טראומה.
אני בטוחה שאפשר להגיד – “אבל אם הכלב בורח כל פעם מאיש עם כובע מה זה משנה אם זה בגלל למידה שלו או בגלל טראומה?
הוא בורח הוא מפחד וזהו – מה זה משנה איך נקרא לזה”?
בעיני זה בהחלט משנה,
אם הכלב למד ש”איש עם כובע הוא מסוכן” העבודה תהיה ללמד אותו אפשרות נוספת לפרשנות, אפשרות לחוות חוויה אחרת וממנה למידה אחרת.
אם יש לכלב טראומה זה אומר שצריך לשחרר אותה בכדי שהוא יוכל להמשיך בחיים ובתהליך הלמידה.
יצא לי לא פעם לפגוש בעלי חיים שהסביבה הגדירה אותם כ-טראומטיים, ובתכלס מה שהיה שם זו למידה על סמך נסיון והתנהלות מתוך אותה למידה, פשוט כי לא התבצעה למידה אחרת.
(למידה כמו: החיים מסוכנים/ כל בני האדם לוקחים ואחר כך עוזבים/ אנשים עם כובע מרביצים, ועוד).
פגשתי גור חתולים חמוד, עדין וקטן שעבר ממשפחה אחת למשפחה שניה, הוא היה בטוח שגם המשפחה הזו תעביר אותו למשפחה הבאה ומתוך כך בחר שלא ליצור קשר וחיבור.
במסלול חייו הקצר זו הייתה הלמידה שלו
היה אפשר לאמר שהוא בטראומה בגלל המשפחה שעזבה אותו,
אבל בפועל זה לא היה נכון.
לאחר שיחה קצרה עם הגורון, אחרי שהבנתי איך הוא רואה ומבין את החיים הסברתי לו שהחיים הם בעצם מגוונים יותר מאותה חוויה יחידה, הסברתי לו שהוא לא יעבור מבית לבית וממשפחה למשפחה כל חייו.
כשהוא הבין הוא יכל לשחרר את אתה הבנה שהחזיק ולהמשיך ללמידה חדשה ומתוכה התנהגות חדשה (כן הוא התמסר לבני המשפחה החדשה כמה ימים אחרי השיחה איתו).
מתי מתרחשת טראומה?
כשחווים חוויה מסויימת פיזית או רגשית והיא “נתקעת בגוף”
מה זה אומר נתקעת בגוף? שהאנרגיה שהצטברה בגוף בעקבות החוויה לא קיבלה הזדמנות לפורקן.
בעקבות החוויה הרגשית, פיזית מצטברת אנרגיה בגוף, כדי שהאנרגיה הזו לא תתקע בגוף היא חייבת להשתחרר.
כל עוד הגוף “סוחב” את אותה אנרגיה שלא נתן לה פורקן הוא יחפש לשחזר את המציאות שוב ושוב על מנת לתת לאנרגיה הזו הזדמנות להשתחרר…
יותר ויותר מחקרים מצביעים על הקשר הזה
אחד הספרים היותר מוצלחים מבחינתי בנושא הוא “להעיר את הנמר” של פטר לוין.

חשוב לדעת:
גם אם יש טראומה, הרבה פעמים ניתן לשחרר אותה בטכניקות שונות, יצא לי לראות בעלי חיים שאחרי טיפול התחילו לרעוד או להגיב בתנועתיות שהיא היא בעצם מנגנון השחרור המובנה בכולנו.
אז מה אני ממליצה:
ראשית לדעת שיש מה לעשות,
גם אם זו למידה שבעל החיים למד וגם אם זו טראומה שנחקקה בו, אפשר לעבוד עם בעל החיים.
בתקשורת ניתן ללמוד האם הוא תקוע בטראומה או האם הוא למד משהו שגוי או משהו שכבר לא רלוונטי
כן, הרבה פעמים פשוט צריך להעיר אותם להתבונן, לאפשר להם להבין משהו בצורה יותר מדויקת – זה עובד מצוין, שם באמת קורים קסמים.
אם מסתבר שיש טראומה – ובתקשורת די קל לזהות את זה – פשוט רואים היכן נמצא בעל החיים – בלמידה שלמד או בשחזור הרגשי פיזי.
אם יש צורך לשחרר טראומה יש דרכים מצוינות אחת מהן היא EFT.

נקודה נוספת שכדאי לשים אליה לב היא ההתנהלות שלנו,
הרבה פעמים בעלי חיים מוכנים להשאיר את העבר מאחור – ואנחנו בני האדם משחזרים להם אותו שוב ושוב. בסיפורים, ברחמים, ומנציחים משהו שיכל להשתחרר.

יש לך שאלה?
מזמינה אותך לעמוד שאלות ותשובות, אפשר גם לשלוח לי שאלה מכאן

מאמרים נוספים:

רוצה להעביר הלאה? שיתוף מכאן:

מאמרים אחרונים

כך התגלו בעיות שיניים לכלבה
שימחה הכלבה הגיעה לתרגול במועדון
איזה מתוק בואי נלטף
תיירות אחראית עם בעלי חיים – כדאי להכיר
האם אפשר להרגיל חתולה וכלבה לחיות יחד?
הכלים של התקשורת הטלפתית לגשר על הפערים
איך תקשורת טלפתית פותרת בעיות התנהגות
והפעם על כלב שנובח על הכל

בא לך להירשם לעדכונים?

אני שולחת מייל רק פעם בשבוע - ביום שישי

שפה אחת - המרכז לתקשורת עם בעלי חיים
דילוג לתוכן