מה עושים כשהווייז לא עובד והכלב לחוץ?

שפה אחת בשישי

אתמול בלילה, אחרי שהעברתי סלון של הרבעון בבנימינה ולאחר ארוחת ערב מאוד מאוחרת עם אחותי (כן, אני יודעת שזה לא בריא, גם חיים במתח לא בריאים אז תעשו חשבון של חיסור ותראו שיצאתי ברווח). אז אחרי הארוחה מצאתי את עצמי בדרכי הביתה, בידיעה על התראה שכללה את יישובי המועצה שלי ואמרה בקיצור: “החל מעכשיו ועד הודעה חדשה – לשהות סמוך למרחבים מוגנים.”
אחותי ניסתה לשכנע אותי לא לעלות צפונה. אבל היה לי ברור שאני עולה הביתה.
חשבתי על ג’יפסי שנמצא לבד בבית, וידעתי מה יקרה אם יהיו בומים, ידעתי איך הוא ירגיש והיה לי חשוב להיות שם עבורו. (טוב וגם עבור יחסי השכנות) אני יודעת כמה בומים מפעילים אותו, גם כשהם רחוקים.
הדרך הביתה, הייתה כשכבר בהחלט מאוחר בלילה, אחרי שהבנתי שוויז פרש מוקדם, ויתרתי לו ונתתי למחשבות שלי לנדוד בין כל הנושאים שהצטברו במהלך היום. הכבישים הריקים והשקט שבחוץ עוררו בי תחושה של רגיעה, אבל בתוך הראש, אותה התראה הפכה פתאום את המסלול הביתה למשחק חישובים “איפה יש מיגוניות מרגע כניסתי לאזור המועצה ועד רגע כניסתי הביתה”.
יש מצב שזה נשמע קיצוני, או דרמטי, אבל אני הפסקתי להתווכח עם המציאות – זו השגרה שלנו היום.
שגרה שבה אנחנו מחשבים צעדים לא רק לפי תחנות דלק או פקקים, אלא גם לפי מיגוניות ומרחבים מוגנים.
נכון, אולי זה לא נראה כמו שגרה רגילה. אבל תכלס… זו השגרה שלנו.
ואני עוד חייה במרחב בטוח ושקט יחסית – ליבי עם תושבי היישובים הקרובים לגבול שחווים את השגרה הבלתי נתפסת הזו יום-יום בעוצמות איומות.

אז מה עושים כשזו השגרה שלנו? איך להקל עליהם בתוך השגרה הזו?

תיווך – אנחנו והם יחד במציאות החדשה
הדבר הראשון שצריך להבין הוא שזו המציאות שלנו כרגע. החיים שלנו השתנו, ואם אנחנו מצליחים להכיר בזה בעצמנו, נוכל גם לתווך את השגרה הזו לבעלי החיים שלנו.
מתפקידנו למצוא את הדרכים להסביר אותה לחיות שלנו, לתווך ולתת להם כלים להתמודד עם המציאות.
הדבר הראשון בעייני (טוב זה מה שאני מלמדת) הוא להסביר שזו המציאות העכשווית, במילים פשוטות ואולי אפילו ענייניות. לתת מקום לרגשות שלהם וגם לשלנו. להיות כנים ביכולת שלנו לדאוג להם וביכולת שלנו לדעת מתי זה יגמר.
בעלי החיים מרגישים אותנו ואת השינויים במצב הרוח או הדריכות שלנו בצורה ישירה. כשאנחנו לחוצים, זה זולג אליהם, וכשאנחנו רגועים – גם הם יכולים להירגע.

רגע של כנות
אני יודעת שגם אם הבומים לא מטרידים אותי, כשאני שומעת אותם אני אוטומטית מנסה לקלוט מה המרחק ומה הכיוון, הגוף שלי שמכוון קליטה – משנה מצב צבירה.
או למשל שאני כותבת את השורות האילו אני קשובנה לשמיים, כי אני מזהה צליל אחר, מזהה שזה מסוק, ואז מזהה שזה מסוק לכיבוי השריפות…כן יש דריכות והקשבה.
אולי בשבילי זה לא מרגיש מתוח, אבל ג’יפסי בהחלט קולט את השינוי האלה שחלים ביהזה.
האמת שהוא קולט לצערי כל דבר, למשל שניה לפני שמגיעה אלי הודעה מהשכן “בא לכם להצטרף לטיול?” ג’יפסי כבר נעמד ליד הדלת…
אז במצב האישי שלנו למשל, כדאי שאסביר לו שמול הדריכות הקטנה הזו שהוא קולט ממני למשמע הבומים או המסוק, אני מבקשת שלא ייכנס למתח בגללה.
תבדקו בכנות עם עצמכם איך אתם מגיבים למציאות, איך זה משפיע על בעלי החיים שאתכם ומה אפשר לבקש מהם.

המקום הבטוח
לי ולג’יפסי יש פינה קבועה בבית. ברגע שמתחילים הבומים, גם אם הם רחוקים, אנחנו הולכים לשם יחד. ג’יפסי נשכב לידי ואני נותנת לו לאט לאט חטיפים שמחכים לנו שם.
רקאומרת – לאורך כתיבת המילים האלו הלכנו לשם כבר 3 פעמים, באחת הפעמים הבומים הגיעו בדיוק כשאכלתי עלי רוקט, לקחתי אותם איתי וכיבדתי אותו. זה הסיח את דעתו מהמתח והוא נהנה.
מי ידע שהתרופה לרקטה היא רוקט😄

אל תגידו לי לנשום…
כי זה משהו שאני עושה גם אם לא תגידולי.
אבל גם אם זה נשמע קצת מוזר, נשימות איטיות, עם כוונה לרגיעה, יכולות לעזור גם לנו וגם להם.
אפשר לשבת ליד הכלב, ולהתחיל לנשום נשימות עמוקות ומרגיעות, הוא יתחיל לקלוט את האווירה החדשה ולכייל עצמו אליה. תופתעו עד כמה בעלי חיים רגישים לתחושות הפנימיות שלנו ולשינויים בקצב הנשימה.

לאאאאאאט
ליטוף איטי ורך מוריד את מידת הדריכות והאינטנסיביות בגוף, מחבר אותם, מקרקע אותם ומחבר אותם לנשימות שלנו מהסעיף הקטדם. זה כמו להכניס אותם למצב של רגיעה. כל ליטוף הוא כמו מסר: “אני כאן, איתך.” אתם תראו איך זה משפיע עליהם כמעט מיד. תנועות עדינות ורגועות יכולות לעשות פלאים בשחרור המתח המצטבר ולהחזיר תחושת ביטחון לכלב. (כן, זה גם מרגיע אותנו וסגרנו מעגל של הרגעה ורגיעה הדדית).

לחש לי מילים של אהבה
הטון שבו אנחנו מדברים יכול לשדר הרבה לבעלי החיים.
הרבה פעמים בלי שנשים לב – כשאנחנו רוצים להרגיע, אנחנו נכנסים ללחץ ומדברים מתוך לחץ.
אז ההפך…אפשר לשבת לידם, לדבר בשקט, להרגיע במילים מוכרות ובטון אוהב. המילים עצמן אולי פחות חשובות, אבל המנגינה של הקול עושה את כל ההבדל.

עזרה נוספת
אם קשה לנו להסביר תמיד אפשר לפנות למקשרת שתסביר את המציאות, מה אנחנו מציעים להם, מהמצופה מהם ותמצא מה יכול לתמוך את בעל החיים.
אם נראה לך שבעל החיים שאיתך נמצא במתח רב מדי, זמן רב מדי, והשגרה שלו הפכה להיות מתוחה, יש כלים נוספים שאפשר להיעזר בהם, כמו פרחי באך, שמנים אתריים, תמציות ופורמולות אישיות, שיכולים להוריד את רמת המתח. בעלי חיים מגיבים טוב מאוד לטיפולים טבעיים, אז זו בהחלט אפשרות שכדאי לבדוק.

החיים הם תקופה לא פשוטה

החיים שלנו מורכבים, אבל אם זו השגרה שלנו והם שם איתנו, חיים את הרגעים הללו.
חשוב שנמצא את הדרכים לתווך אותה גם לבעלי החיים שלנו.
חשוב שנמא דרכים להקל עליהם ודרכים להוריד את המתח.
מגיע להם שניתן להם כלים להתמודד
זו האחריות שלנו לא רק לדאוג להם פיזית, אלא גם רגשית.
מקווה שהכלים שנתתי יעזרו
אשמח לללמוד מכם – איך אתם מתמודדים עם השגרה הזו יחד עם בעלי החיים שלכם?
אשמח לשמוע על הכלים והטכניקות שאתם מוצאים שמסייעים להם – וגם לכם!

וסתם שתדעו – הלילה הזה היה אחד הלילות השקטים ביותר שחוויתי בשנה האחרונה.

מברכת ומתפללת לימים טובים
מוריה בן דרור

הפוסט הזה נשלח כל יום שישי בקבוצת ווצאפ שקטה
הצטרפות לקבוצת הווצאפ השקטה – “שפה אחת בשישי” מכאן  
אפשר כמובן להעביר את הקישור לפוסט או לקבוצה